כשהשתחרר טיבור קורדאש , הרס"ר התמים, מצבא קבע קיבל הוא מענק של כמה עשרות אלפי לירות טבין ותקילין וישמח עד מאוד שהרי הגם אם עלה מהונגריה לפני כמה שנים בהיותו נער, עוד לא נתקל בכמות ג'ובות והרצלים שכזאת. ויאמר בלבו לפתח את כשרון הקונדיטוריה שלו ולפתוח עסק משלו לממכר עוגות דובוש ולביבות גמבה. והנה נתקל בהצעה מפתה בעיתון: חנות למכירה בלב שטח פיתוח ליד סניף בנק, לקוחות בשפע. מחיר מפתיע. ויקפוץ טיבור על המציאה ובלילה אחד סיכם עם המוכר את פרטי העסקה וגם קיבל את המפתחות ולחץ ידיים לקורת רוחו של המוכר ויגיע הרגע ויחנוך את חנותו בלב השכונה. ולא עברו מספר ימים והנה גילה שיש אמת בפרסום והיא רק למראית עין, אמנם הוא פתח את הקונדיטוריה שלו בלב שכונת הבלוקים שהייתה מעוז הנרקומנים והעוני באותה עיר, אך לא היה זה שטח פיתוח אלא שטח קיפוח טעון טיפוח, עשרות שנים של הזנחה מצד הרשויות נתנו את אותותיהן הן בתשתית והן באנשים. סניף בנק היה, אך בלשון עבר, כלומר, מרוב פריצות ושדידות של ערסים ונרקומנים הוא עבר לשכונה אחרת ואילו הלקוחות נאלצו לקחת שני קוי אוטובוס לסניף הקרוב ביותר. את מקום הכספומט של הבנק, על אותה מכונה בנקאית נקבע כספוסם...: הלקוח הנרקומן היה מכניס מאה שקלים לוחץ על כפתור משיכה ואז היה מושך אבקת סם עטופה בנייר כסף, אם היה רוצה פירוט חשבון היה מקבל גם מקבל.ואם היה בגירעון, היה מקבל אזהרה... בתחילה חשב טיבור שזהו כספומט אמיתי,מפני שראה שיש שם תור, הוא הכניס את הכרטיס, אך הכרטיס חזר, והנה נשלחה יד מן החור של הכספומט ונתנה לו כפה, וטיבור נבהל כפי שלא נבהל מימיו וימלמל: "אישטנם!" דבר אחד היה נכון - היו לקוחות בשפע שחיכו הן ללביבות ולעוגות הדובוש והן למנת הסם שנמכרה בחנות ממול. בכדי שיהיה במה ללפת את הסם. אך טיבור לא התייאש והיה מייצר את מרכולתו בשפע ובלי חשש, את השמן הרב שנותר היה שופך לתוך פתח הביוב וישמח בחלקו. ופעם אחת, ויבוא שכנו בעל התחנה של הכספוסם, סוחר ההירואין ג'ורג' בעל השפם והאף המעונקל עם החתך בפנים והגורמטים הכבדים המשתלבים עם הסיגריה הקבועה שבפיו ויעמוד דקה בדלת ויאמר: "טיבור, אחי אני צריך 800 לירות עד מחר, תעשה לי מערוף". ויען טיבור בפחד ובשקשוק: "אוקיי, קח 800" ולאחר שנתן את הכסף, לא יכל טיבור לישון בלילה ופחד לספר לאשתו מחשש שהיא תלחץ עליו לסגור את החנות. אך למחרת נתבדו חששותיו של טיבור, בעל התחנה המפחיד הופיע בפתח הקונדיטוריה: "אחי, תודה לך על ההלוואה, הנה קח תספור, הוספתי לך גם ריבית" והוא הושיט לטיבור ואלוטה של כסף וג'ובות. וטיבור נרגע והתייחס לבעל התחנה כאדם בעל כבוד. ויהי היום ובעל התחנה נעצר ואילו תחנתו נסגרה ועברה לשכונה אחרת, אך הנרקומנים המשיכו לבוא ולנהל את מסחרם בסרפנטינה שליד הקונדיטוריה. ויהי היום ויגיעו ימי החנוכה, ואילו סוחר הסמים התורן קיבל שקית הירואין במבצע לכבוד החג, ויחשוב למכור אותה ולעשות רווחים מפולפלים. אך לפני כן, ניגש הסוחר לקונדיטוריה ויאמר בלבו לקנות סופגניה. וישם את שקית ההירואין הלבן ליד שקית אבקת הסוכר הלבנה שעמדה בשולחן. "טיבור, אני לוקח סוקבניה" אמר הסוחר "קח לך אפילו שתיים", אמר טיבור בחשש מה. והנה לפתע נשמע קול סירנה מרחוק, והסוחר חשש, הוא מיהר לשולחן לקח את השקית של הלבן ונמלט על נפשו כשסופגניה אחת בדרך לקיבתו ואילו השנייה תקועה בין שיניו והריבה זולגת בין הצוואר לגורמטים. למשטרה היה מבצע חנוכה משלה והיא עצרה את נרקומני האיזור המרובים והביאה אותם בפני שופט להארכת מעצרם. וטיבור לקח את שקית האבקה הלבנה שנותרה ויפזר מעל הסופגניות... וימכור כל סופגניה בחצי לירה ועוגת דובוש בלירה. ולמחרת בבוקר באו אליו מספר אנשים נלהבים ושמחים ויאמרו: "תשמע! הסופגניות שלך היו משהו מהמכבים משהו...ממש פנטסטי... כשהדלקנו את הנרות בחנוכיה ראינו בין האורות את יהודה המכבי, אלעזר, שמעון ומתתיהו והם מניפים לפידים רוקדים איתנו ושרים לנו: מי ימלל גבורות ישראל....