ממעיינות חמת הלב
עלה קיטור הצער
להשקות תלמי כאב
שחרשה דמעה כתער
סכרי מנוחת יושב
נשרו כעלים בסער
נסחפו ביגון הנושב
הזורם ופורץ את השער
הבט - ביתך חרב
וחומה שבנית מנוער
שיטפון את מצוקיך חוצב
וחורץ באדמותיך פער
אך אתמול למבצר תיחשב
והיום נהפכה גינתך ליער
אסף ארצי
-
ליצן שקט. אוהב גשם, חושך, ורעיונות גרועים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה, כואב, נוגע, ממשי. [ליצירה]
- [ליצירה] סוחף. חזק. נוקב. הקצב ,והקריאה בנשימה אחת, יוצרים אפקט חזק שמוסיף משמעות לתוכן. יפה מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] סוחף. נוקב. הקצב, והקריאה בנשימה אחת מוסיפים אפקט החזק למשמעות ולתוכן. יפה מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד! החרוזים החוזרים על עצמם שבעה פעמים (2X!!!) נותנים חוזק אמיתי לשיר, הכתוב בצורה יפה להפליא, עם מסר חזק. יפה מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] איזה כייף לך שאתה יודע לחרוז. אני גרועה בזה ממש. יש תחושת עומק בשיר. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] יש כאן משפטים יפים, מלאי קסם. אבל משהו חסר לי בצירוף שלהם, נדמה שכל אחד מהמשפטים הראשונים עומד לעצמו. מה דעתך על: '... הפנו מבטכן, נשים מתנשאות!\אחרוק שיני בדממה חשוקה\אעצום עיני ב___* חשוכה\ואטעה בדרכים\ואתהה על דרכי...' (* לא מצאתי מילה מתאימה) כך 'אחרוק...' ו'אעצום...' הם תגובה לנשים המתנשאות, ו'אטעה...' ו'אתהה...' הם המשך שמוביל לחוף מבטחים. אגב - 'אטעה' בכוונה? הביטוי הרגיל הוא 'לתעות בדרכים'. תודה [ליצירה]
- [ליצירה] עבותות בהתחלה התיאור איטי, זהיר, כמו בקשה של קבצנית טירונית שעדיין מתביישת לפשוט יד. אחרי שבירת מחסום המבוכה מתקדם הסיפור במהירות, בקפיצות פזיזות וקושר את השניים - את הסבל ואת האהבה. [ליצירה]
- [ליצירה] דיק - את מגיבה בשם בדוי, או ששם בדוי מגיב בשמך? [ליצירה]
- [ליצירה] שיר נחמד על אהבה, השתחררות (התפקחות?) וכאב. דילוג מעניין בין פניית הכותבת לחבר ופניה לעצמה. [ליצירה]
- [ליצירה] גם בתגובות אתה מערבב טענות? 1. שמתי לב שכתבת שיהדות היא הונאה. זו הטענה שביקשתי ממך להסביר. 2. נכון - ביהדות יש בדלנות, אבל בגלל שזו בדלנות ולא שנאת זרים היהדות לא דורשת מהמאמינים לצאת למסעי צלב, ג'יהאד, כיבוש העולם או מהפכה. 3. נראה לי שהזלזול בדת וב'ילידים', שמתגלה לעיתים בציונות, נובע מהתרבות האירופית כפי שהיא מתבטאת בתנועת ההשכלה. אולי אני טועה. 4. מה הקשר לנאצים? [ליצירה]
- [ליצירה] הי! מיבלאש חזרה! (?) מי קוטף את התפוח? היד או הענף? [ליצירה]
- [ליצירה] ה'זעם' ההוא נכתב בחיוך גדול. תודה ואם יורשה להעיר להערה: נראה שהבל נקרא כך כי מעשיו לא הותירו רושם (ואף הוא עצמו), כאד המתעבה לרגע ונגוז. סבי העיר בדרשה על פרשת תולדות, שתחילת התרחקותו של עשיו היתה בכך שלא היה רועה צאן כמנהג משפחתו ('יושבי האהלים') אלא היה איש שדה. [ליצירה]
- [ליצירה] שם - לך זה מפריע? תחשוב על התוכי המסכן שמנסה לעוף עם המפיות האלה [ליצירה]
- [ליצירה] - נכון, כל הדתיים אנושיים. אפילו הרבנים. - כי 'אשתו כגופו' נשמע יפה, ו'נשים דעתן קלה' נשמע רע. וכשמנסים להדגיש ציטוטים חלקיים מסתבכים בציטוטים הפוכים ותירוצים קלושים. לכן לא לומדים תורה מקלי דעת שמנסים להדגיש צדדים אסטתיים. - אני יודע שהתכוונת לכך שהתפילות גלותיות, אבל אני לא בטוח שזה נכון. - נכון, התורה כפי שאנחנו מקיימים אותה היא לא מלאה. אבל גם לא שקרית. אם ההלכה לא ברורה צריך ללמוד אותה, לא לוותר עליה בטענה שהיא גלותית ומגוחכת. - 'ברבריות' = 'לא נראה לי מנומס'. אבל לא הכל מנומס ועדין בחיים, וגם לא בתורה. באותו מקדש בו ישבה הסנהדרין ושרו הלויים והקטירו קטורת היה גם בית מטבחיים, כמו שאותו אדם שלומד וכותב ויוצר גם אוכל ומפריש... - וגם לדברים רוחניים. פרשת 'והיה אם שמע' מדברת גם על 'לאהבה את ה' א-להיכם בכל לבבכם' וגם על 'ואכלת ושבעת' הדס מנסה להגן על שירת ה'חול' מהטוענים שרק שירת הקודש היא 'אמיתית'. אתה טוען הפוך - שנגינת בתי הכנסת היא בהכרח זיוף, ורק בנגינת הנפש יש עוד תקווה למצוא את היהדות האמיתית. קל לטעון שבתי הכנסת כולאים את היהדות החפשיה והרוחנית. קל גם לטעון שהגוף כולא את הרוח. כדאי לזכור שללא בתי הכנסת היהדות היתה מתה. [ליצירה]
- [ליצירה] אפשר לראות בזה משל עמוק לשיעבוד היוצר ליצירתו, ועל משבר אכזבת ההשקעה האובדת. אבל נחמד בהרבה פשוט לקרוא את הסיפור כמו שהוא, עד ה'סוף מרגש עם פואנטה' תודה [ליצירה]
תגובות