מתוך נבכי גורלי הנארג למסכת
בקע אורך, אחי, ובאת עדַי
קמתי אני אחריך ללכת
אך כשלתי בטרם שָלמוּ צעדַי
שכבת דברים כיסתה ארץ
שולחנות של זהב, מדברות חיי,
שם המיית צמרות מלטפת עֶרֶץ
זולגת פרחים כדמעות מעיניי
הו אחי, אחי
לב נֶחְלַק - חציו לך, חציו לי
נסגור בשר תחתיו, אחי
ממנו לוּקחנו, עודנו פועם וחכלילי
אל מעבר לאופק רחוק
את כאב נעורינו נסיע
נשתוק, אחי, בל נהיה לשחוק
רק תקוות בדידותנו אומר תביע
אותו זרע שבנו נטמן נבט, אחי
וכבר ערלנו ערלתו את פריו
הנה, בטרם תשזפנו עין, אחי
נקריבנו על מזבח מקורנו, ודיו
שוועת פעמיך עתה נאלמת
לא עוד תבוא אל תוכי
הישבעה לי, אחי, הניחני אחריך ללכת
שים נא ידך תחת ירכי.
תגובות