העץ הגדול
אהבה, מילה גדולה, אנשים אוהבים כל מיני דברים, את משפחתם, ביתם, חיות הבית שלהם ואת כל הסובב אותם. אבל כיצד אפשר להסביר את האהבה שחש מושב שלם בעמק-יזרעאל, לעץ אחד בודד שעמד באמצע הכביש בכניסה
למושבינו הקטן.
"העץ הגדול" קראנו לך. היית עץ אלון גדול ורחב, גזעך חילק את הכביש לשניים, ענפיך העבותים התפרשו על פני שני החלקים של הכביש ועטו צל נעים על איזור גדול.
היית ידידותי, הקרנת טוב-לב. היית סימן היכר, היית מקום משחקים, היית תחנת אוטובוס, היית אבא גדול ומבין, ואחר כך סבא טוב, היית יציב, היית שלנו, תמיד היית !
אהבתי אותך, אהבתי לטפס עליך, היה קל. ענפיך היו רחבים ונוחים לטיפוס. חברתי ואני היינו מתמקמות בין ענפיך לכל
אחת היה את הענף שלה ושם הייתה בונה לה בית קטן, פינה קטנה.
זה היה כמו חלום, הייתי יושבת בין ענפיך החזקים ומרגישה בטוחה ורגועה, בפינה קטנה משלי עם עולם דמיוני שיצרתי.
הכרתי כל ענף, כל הסתעפות חדשה, ידעתי איפה הענף נעשה דקיק ויש להיזהר מימנו ואיפה בטוח.
כן זה היה מקום בילוי שלנו, במשך שנים, עד שגדלנו וילדים
אחרים שיחקו אצלך ובחיקך. גידלת דורות ילדים. היית חלק מהנוף, חלק מילדותינו, נשמתנו ואופיינו.
חלפו שנים אנחנו גדלנו והתבגרנו וגם אתה הזקנת, עלינו ראו, עליך לא כל כך.
מי חשב על עץ שמזקין, מי חשב שאתה עלול לא להיות, אתה הדבר היציב ביותר שהיה. כאשר גיליתי שאתה איננו, נעצרה נשימתי, הייתי בהלם.
הכביש ניראה ריק עגום ויבש.
עצב ירד עלי, אף אחד לא אמר לי שאתה גוסס, אף אחד לא אמר לי שאתה גומר את תפקידך בעולם הזה. מי יברך אותי לשלום בבואי ובצאתי ?
זהו, העץ הגדול איננו, העץ הגדול ניגמר,
שלום לך עץ יקר,
יהי זכרך ברוך !
תגובות