עונות השנה  

אני אוהבת את כולם. את החורף, הקיץ, האביב וגם את הסתיו. בחורף אני מתכרבלת בקיץ אני מזיעה, באביב אני פורחת ובסתיו אני עצובה. לכל עונה הייחוד שלה כל עונה והכיף שלה כל עונה והזיכרונות שלה.

הו כמה אני אוהבת את החורף.

החורף יזכיר לי ילדות קסומה של ילדת כפר המדלגת בתוך שלוליות המים. גשמים עזים יורדים ללא הפסק, הם לא מפחידים אותי, להיפך, גורמים לי ללבוש את מעיל הגשם לנעול את המגפיים הכבדים ולרוץ החוצה לפרוס את ידי, להרגיש את הטיפות, לגעת בעלי העצים הרטובים, לראות את הניקיון של הטבע, לנשום עמוק את האוויר הצח ולהרגיש מאושרת.

החורף יזכיר לי ארצות רחוקות בהם גרתי כמה שנים עם בעלי וילדי. שכבת שלג כבד בפתח ביתי, מזחלות המלוות בצהלות ילדים. חליפות שלג ומגפי שלג נזרקים בכניסה לבית. ריח נעים של חגים ומנגינות ברחובות. חג המולד המתערבב עם חג החנוכה. חנוכייה דולקת, עצים מקושטים, חם בבית נעים בבית.

החורף יזכיר לי לידה של אחד מילדי, בן ארבעה ימים בלבד וכבר יצא החוצה לקור של מינוס עשרים מעלות צלזיוס, רק אפו מציץ וטיפות שלג יורדות ברכות על השמיכה הסרוגה העוטפת אותו. כן החורף נעים עד...עד שמתחיל להיות יותר מידי קר וסגור, יותר מידי כבד, אוף שייגמר. נמאס כבר איתו. ועונה חדשה מגיעה, האביב בפתח.

הו כמה אני אוהבת את האביב.

פותחת את החלונות, פושטת את הבגדים, הריח משכר והפריחה מדהימה. פריחת עצי השקדייה, האפרסק והשזיף בצבעיהם הססגוניים מרהיבים ביופיים.

האביב יזכיר לי את ימי נעורי, אהבה חדשה לפני הרבה שנים, התרגשות שלפני הפגישה הלילית, שמיים זרועי כוכבים, העגלה הגדולה, העגלה הקטנה, יד ביד, נשיקה מרגשת, נשימה עמוקה, העולם כולו שלי...אני מאושרת.

האביב יזכיר לי טיולי אופניים ארוכי טווח כשילד קטן יושב לו מאחור, צעדות מאורגנות שבגללן השכמנו קום, תרמיל על הגב ומימייה תלויה על המותן.

האביב יזכיר לי שסוף שנת הלימודים מתקרבת ובתור מורה לספורט עמדה בפני עבודה קשה להכין את טכס הסיום שכלל מופעי התעמלות מרובי משתתפים, כוריאוגרפיה מורכבת של ריקודי עם והמחזה של שירים. חודשים של עבודה מאומצת המיועדת לפני קהל גדול שזכתה בסופה להרבה מחמאות ממורים, הורים ותלמידים.

האביב מסמן את החופש הגדול שמתקרב ואת בואו של הדבר האמיתי שאנחנו מחכים לו, החום האמיתי. אין לנו כבר סבלנות, למה הוא מתמהמה? הנה הוא היגיע הוא כבר פה,

הקיץ כמובן.

הו כמה אני אוהבת את הקיץ.

יחי הקיץ... ים ועוד ים, החול, האור והחופש. ילדים צוללים לתוך הגלים ובונים ארמונות בחול הרטוב, ילדים מאושרים בבריכה, רק עכשיו למדו לשחות. הבית קריר, הרצפה קרה תחת רגליים יחפות ואבטיח אדום ומתוק ניגר לו בחופשיות.

הקיץ יזכיר לי שנים רבות קודם, נסיעות בטרקטורים בשדות המושב ושירה בקולי קולות "נומה עמק, עמק תפארת"  "ובאה מנוחה ליגע".

הקיץ יזכיר לי מגורים במעונות סטודנטים ישר אחרי החתונה, זוג חדש וטרי, חיים מלאי תקווה ועתיד, התחלה מבטיחה ואושר בלב. שירה בוקעת מכל עבר, תמימות נעורים מבלי לדעת מה ימים יגידו. שנים מספר אחר כך, באמצע הקיץ בואו של בני הבכור לעולם והפיכתי לאמא בפעם הראשונה, ילד יפהפה עם עיניים שחורות ויוקדות ושיער בצבע הדבש.

הקיץ זה גם יום ההולדת שלי, מתנות עטופות בנייר צלופן מחביאות בתוכן כרטיסי ברכה עם איחולים שהלוואי והתגשמו. חם, הזיעה ניגרת ונעשה כל הזמן יותר חם ורצים למזגן ומתחיל להיות קשה וכבר מתחילים לספור את הימים, שייגמר, מחכים למעט רוח קלה שתקרר את החום הלוהט, מחכים ומחכים והוא בא - הסתיו.

הו כמה אני אוהבת את הסתיו.

הנה כבר רוחות מנשבות אחר הצהריים מכיוון הים, הימים מתקצרים והחושך יורד מוקדם יותר, מתחיל להיות עצוב וקצת מדכדך, האור כבר לא חזק וכבר לא צועקים בקולי קולות.  העצים גם הם מתחילים להשיר את עליהם. הכול ניסגר מתכנס פנימה. המחשבות מתחילות להיות עצובות על הגיל שמתקדם לו, על ילדים שגדלו והפכו לבוגרים עזבו את הקן והשאירו אותו ריק ורק חדרי הילדים העומדים עזובים מזכירים על חיים אחרים שהפכו לעבר. נזכרים בעצב על חבר שפתאום מת אבל הזיכרונות איתו חיים מאוד ולא ניתפס שהוא איננו. הסתיו מביא איתו הקלה אחרי קיץ ארוך אפשר כבר לנשום ביתר קלות האוויר יותר צלול ונקי. ובגדים עם ריח נפטלין מורדים מהארון, הבית מקבל תפקיד יותר חשוב. הסתיו הוא קצר וחולף בין רגע, כמעט ולא מרגישים אותו כי כולנו מתכוננים לימים הבאים לעונה הבאה לימי החורף כמובן.

הו כמה אני אוהבת את החורף...