חלמתי חלום.

בחלום אני תינוק, בשעת הלידה, ואמא שלי היא לא אמא שלי. אמא שלי היא מערבולת של מה שאני של מה שעולם.

מהלכים נשגבים מדעתי, כאבים עמוקים מלהבין, שאלות שמעולם לא הצלחתי להעלות על שפתי. היה טוב בה גם, באמא שלי. היה בה טוב, היה בה מראות נשגבים שהפעימו אותי, היו בה תשובות שחלחלו אל לבי ועשו אותי למה שנהייתי, שבנו אותי, רקמה אחר רקמה, סבך של רגשות סותרים ואמונות על אמונות.

משכתי בכל כוחי, ניסיתי להנתק. הטוב לא שוה לי, צעקתי לאמא הזאת, הקרה, הרחוקה, הלא נוגעת, שמנחיתה עלי מכות של חוסך שבטו שונא בנו.

והחוט עודנו. אני מהלך ושייך לה, אני כולי היא, החוט לא ניתק.

אני עוד מחובר אל העולם הזה בכבל הטבור של אוניה בסערה.

ואולי אהיה אדם שלם יותר..