[ליצירה]
ניצן, את כותבת נהדר, כמו תמיד. אבל הפעם מעט יותר טוב.
ריגשת אותי מאוד, למרות שמה שאת כתבת הוא כעין וכאפס לעומת מה שראיתי וחוויתי כשהייתי שם.
(הערה קטנונית - "מפני שאותן הבנות, שחשבנו שהדבר היחיד שמעניין אותן הוא איך הן נראות ומי רואה אותן..." - הייתי אומרת שזה מעט מעליב.. ככה את חושבת עלי?..)
כל בחור שם שלבש את חולצת המלוכה ריגש אותי. כל בחור שדיבר עם חייל ולא צרח עליו שהוא נאצי, גרם לי לבכות. וכל חייל שדמע בבישנות - קירב את הגאולה.
אני גאה. אלו העוצמות שלנו!!! (ואשרי המחנכים..)
[ליצירה]
אני בדרך כלל לא מגיבה, אבל כשקראתי את השיר ממש נהנתי. באמת, מהפשטות, מהעדינות.
יופי מרגש.
לדעתי לא צריכות להיות מחוייבויות לשום משקל וחרוזים.
בבקשה ממך, אל תתיחסי לתגובות!!!!
זה באמת לא מגיע לך.
את נהדרת.
[ליצירה]
ניצן, אנחנו דוקא השתדלנו לומר "אין מחסום לכיסופים".
תמי, הרב קמינצקי אומר שאנחנו "משוב"חים", לא שב"חים...
חבר'ה, לא להתייאש, אמנם יש חורבן, ויש כאב, אבל בכח האמונה ועם הרבה סיעתא דשמיא כבר נחזור!!!
[ליצירה]
אני ממש מבינה את ההרגשה.
לפעמים אנחנו בטוחים שיש מסביבנו חברים טובים, שנישאר בקשר לנצח, ואחרי רגע, נדמה כאילו ה"מצח" חלף... ופתאום נראה כאילו כלל לא היינו מעורים בחברה הזו, שחלפה.
היטבת לתאר את התחושה.
יהיה טוב! :)
תגובות