לָעֲצִיצִים שֶׁלִי לֹא קָרָאתִי בְּשֵׁם
אַךְ אֲנִי מַכִּירָה כָּל אֶחָד מֵהֶם
מֵאָז  הֱיוֹתוֹ בְּדַל גֶּזֶם.
בַּלֵּיְלוֹת אֲנִי יוֹשֶׁבֶת בַּמִּרְפֶּסֶת
עֲדַיִן קָרִיר, לַיָּרֵחַ נָתִיב בַּשָּׁמַיִם,
שׁוֹשַׁנָּה דָּמַארִי שָׁרָה בַּטֶּלֶוִיזְיָה,
לַמֵּתִים תְּחִיָּה בִּנְעוּרֵיהֶם עַל הַמָּסָךְ,
סוּמְסוּם לְיָדִי, עַל שְׁרַפְרָף גָּבוֹהַּ,
מַשְׁקִיפָה אֶל הָרְחוֹב בְּשַׁלְוָה,
חֶבְרָתָהּ נַעֲמָה לִי, יָפָה מִכָּל פֶּסֶל 
שֶׁנִּטְמַן בְּקִבְרֵי הַפַּרְעוֹנִים,
וְעֶדְנָה בְּסִין, וְאוֹרָה בִּבְּרִיטַנְיָה,
רַק אֲנִי כָּאן,  עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ, 
אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלִי בּוּשָׁה,  הַיָּרֵחַ מֵאִיר,
מֻקֶּפֶת בַּעֲצִיצִים וּדְבָרִים אַחֵרִים,
לְעִתִּים אֲנִי מַצְלִיחָה לְהַבְחִין  
בְּנִשְׁמָתָם הַיְּרֹקָה מִתְעַרְבֶּלֶת כְּאֵדִים
וַאֲנִי תּוֹהָה אִם גַּם הֵם מַבְחִינִים בִּי,
 

אֲנִי מְשַׁדֶּרֶת אֶת צְלִילִי כְּמוֹתָם,
נָקִי, עַל תֶּדֶר אֶחָד.
פַּעַם הֶאֱמַנְתִּי שֶׁאֲנִי לְבַד
כַּיּוֹם הַצִּפּוֹרִים מְצַיְּצוֹת עַל בַּד.

(21.5.05)