מאת עינת טמסות
זוכר הלב שִׁיר אֶרֶץ נושן,
אשר התנגן.
בערב ל"ג בעומר
בו הייתי ילדה,
ואהבתי לשזור בחוט תיל.
תפוחי אדמה עם ילדי השכונה
מול המדורה הגדולה,
שברקע נגנה כל העת.
הגיטרה עשויה מעץ
שִׁירִים.
ויפי כוכב התלוי במרום
נצנץ ללבנה שהאירה,
את השכונה ההומה .
אך שגדלו הילדים פסעו לדרכם,
כל שהלב זוכר.
הם רגעי צחוק מתגלגל
מדורה גדולה, שכונה הומה,
וְשִׁיר אֶרֶץ נושן.
המעורר געגוע לילדות ששקעה אי שם
בנהר הזמן.
תגובות