אהובה עלי תקופה זו, בה שבה אני אל הספרים.

שאספתי לאורך השנים

יושבת בכיסא הנדנדה מדפדפת בדפים,

שכבר הספיקו להזהיב.

מגלה מחדש את הדמויות ששבו אותי מתוך האותיות

כמו פתחו עבורי את דלת ביתם, בכדי שאכנס ואגלה דבר מה.

על עולמם רחש ליבם

ואני נודדת עמם בשבילים שפסעו ,

מתפעלת מהדברים שהתפעלו.

מזדהה ברגעי המכאוב והשמחה

עד בוא הדף המכעיס המבשר כי תמו המילים,

הדמויות צריכות עתה לשוב לביתם הדמיוני.

ואילו אני