בס"ד
היום הייתי מחוברת לאדמה בסוף מסלול, על יד הגבול
במקום שהיו מחוברים אליו נזירים של- כוכים
מתבודדים, פורשים מחיי העולם
ניזונים מתמרים ומנוף של
ריבונו של עולם, איזה נוף
כשאי אפשר לצייר אותו רק לבכות
על הנוף האדמה שתחתיי השמש שבדיוק מולי
איני מתנזרת.
חוזרת לחיים אחרים הסגורים בין קירות
נשכבת על מיטת ברזל עם כיסוי מיטה סינטטי
מעבירה בין שפתיי את טעם האדמה ההיא
מנסה להתחבר גם כאן
ואפילו לא מצליחה לבכות.
תגובות