מאת עינת טמסות

צופה בים,

ובכל פעם מחדש.

נרגשת אני

מיפי נשגב של.

מעוף השחף

קישוט הצדף,

ספינת מלח,

השטה למרחק.

מאופק דולק

מנורות עיר נוכריה,

ממרפסת ביתי .

הים נראה עתה כגלויה

הניתנת לתייר כמתנה .