מולֶדֶת שנות אלפיים
קול חירותך דומם
נחנק הוא בגלי געגועייך
אל אדמה ואל טרשים
אַט יוַתְרו שומם
ואיה הבחורים, איה הם
שומרייך
עת עצמאות ועת קציר
עוד נפקוד את עפרך
עוד בּא נבוא באהלך
בחדרייך
עם פרוס הקיץ אז נלך
נפסע אחור אל נדודים
עד נאחז שוב, כאן
אל שערייך
וקול משוררים נדם
ומלחינים מאַיִן
הם לא יכלו יותר
לצרור לך מילותייך
מולדת שנות אלפיים
קול שירתך דומם
אז הם הלכו, ואת איתם
חייהם, חייך
תגובות