שבתי אלייך
מצאתי תריסי ביתך
מוגפים.
מבעד סדק
ראיתי אור
קלוש
אך יציב
דפקתי חרישית על דלת ליבך
וקיוויתי
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה, ריגשת אותי... [ליצירה]
- [ליצירה] ליטל- זה יפה, כמה התקדמת, זה כתוב קצת אחרת, עדיין רווי במוטיבים שלך, זה מלוטש יותר, רגיש, נעים, נוגה-משהו.... יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי שוב ושוב. מיוחד, שואב, מרגש. [ליצירה]
- [ליצירה] קשה לכתוב שיר שמח, ואתה, יקירי- הייטבת עשות! [ליצירה]
- [ליצירה] דב- ההזמנה הרומנטית היא עבורי- לתת הצעות לסיווג :) ?! שי- אולי מונולוג, אולי "קטע", לא יודעת, זה פשוט לא נקרא לי כשיר, אבל זו רק עניות דעתי, אתה יודע... קטונתי, בכל זאת... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים ביותר! [ליצירה]
- [ליצירה] הרגשתי שחיתוך השורות ו"הדבקת" מילה לזו שאחריה- במקום לזו שלפניה- כפי שהיה ראוי, נותנת עוד איזה ערך מוסף, או- עניין לשיר... משחקי מילים וביטויים, נטישת המסגרת הנוקשה של הכתיבה... אבל- קטונתי!!! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים, התכנים שלך קסומים. בעיני דרוש כאן קצת ליטוש. הייתי עורכת קצת את היצירה- עובדת עליה עוד קצת. הבית האחרון כ"כ יפה שראוי, לעניות דעתי, לפרסום בפני עצמו. רק בשורה האחרונה שבו, לא הייתי חוזרת שוב על המילה "צל", משנה לצללית/צילנו/דמותינו וכיו"ב או להשאיר "אז מרגישים בלי לראות". ותו לא. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה על התגובה וארשה לעצמי להשיב: דדוקא הפרץ הזה מתבטא בשורות הקצרות, כל שורה-מדרגה והתגברות של הרגש, עוד קומה, ושוב, לא נרגע, ועוד מילה בורחת, מתארת, מנסה לרדוע אבל מתפרצת וקוטעת את הקודמת, משם זה בא- האמת בלי הרבה תכנון, ולכן, אחרי קריאת התגובה המקסימה, וקריאת היצירה מחדש, בכל זאת- בוחרת, הפעם, להשאירה כמו שנכתבה. ותודה. [ליצירה]
- [ליצירה] מגיבה, קצת-לצערי, בתור הצד השני... אוף, למה זה צריך להיות ככה?! [ליצירה]
תגובות