מסתכל אל ראי העבר, רואה בעיניים אחרות את המסע של עצמי, מגלה כל תוכן סמוי מהעין, כל שלב שעליו דילגתי בתוך הליכתי על החבל הדק. מוטה בין ימין ושמאל, לא יודע לאן ליפול. במטרה להמשיך קדימה, כשכל הרוחות מנסות להפילך. אתה מביט למטה , לא רואה את התחתית, מביט למעלה , משווע לעזרה. רק להמשיך קדימה, למרות שאינך יודע מה מצפה לך שם. אתה מסתכל אחורה, עצוב ושמח על העובדה שאתה עומד במקום שהנך נמצא בו עכשיו. תוהה , איך בכלל הגעתי עד הלום.  תיאורים עברת, תיאורים שאיני יכול לתאר, תיאורים שאם הייתי מודע להם בעבר... אולי לא הייתי מוצא סיבה להמשיך ללכת. נחמה אני מוצא בעתיד, בעתיד ובדמיון. בשעה שאני מרים את הראש ומסתכל קדימה, מייצב את עצמי על החבל הדק, וממשיך ללכת ... עכשיו, כשהנך חושב שאתה שליט עליך, אני יכול לנסות להוביל את עצמי אל מקום טוב יותר. שבו , אולי, גם לא אהיה יחידי על החבל.