הולכת ושבה,
ממוות לתחייה.
הולכת וחוזרת.
יותר לא יכולה.
אתם החזרתם אותי לכאן בכוח.
אתם תצטרכו גם לתת לי ללכת.
הולכת ושבה.
יום אחד אפרוש את כנפיי ואעוף.
joy
-
אני באה מן המקום, בו השמש לעולם איננה שוקעת.
אני נמצאת במקום בו השמש לא שוקעת לעולם.
ודרכי, ופניי, וליבי אל המקום בו השמש זורחת תמיד, המקום בו השמש לא תשקע לעולם.
נשמת העולם.
וזה סימן, שעוד יש, עוד יש אהבה. אני פה, אני ערה .)
לקט יצירות
- רעל שחייבים לשתות
- למרגלות שעריך, והדלת סגורה.
- תמיד מחזיר אותי לכאן
- כשזה נוגע, זה נוגע
- האומנם לא היו?
קשור אלי
- [ליצירה] היי, יוצר- ומי אתה? [ליצירה]
- [ליצירה] "נשמתו בנשמתה סרוגה" תיאור מהמם של בוקר. במחשבה ראשונה חשבתי כי כל השיר סובב דווקא סביב שורה זו.השמש האוצרת בתוכה אפילו אהבה זו.. לא מצליחה לנסח. חייבת לצטט שוב: "מלאכי שחר עמלו".. מתנגן בראש , נוגע.. "מלאכי שחר עמלו". עבור מי? עבורנו..? או אולי.. דווקא בשבילם.. תודה למלאכי השחר. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] נשמע, שאתה כבר מכיר המלאך המסתורי שלך. או שאין כל זה אלא זיכרון מעולם אחר? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך- - התעלית מתמיד. נוגע כל כך נוגע, מרגישים הכל כל כך קרוב. או שאולי זו רק אני- ושוב אתה כותב, סיפורים של מישהו אחר. [ליצירה]
- [ליצירה] רון, כמו תמיד- נוגע, ומר, וטוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את סגנון כתיבתך. במיוחד את השיר מעבר לדלת. האומנם כך גם היה? השורות הריקות שלאחריו... בטח מספרות לא מעט... [ליצירה]
- [ליצירה] "אם אדם אוהב פרח, שבכל מליוני הכוכבים, יש רק אחד כמוהו, די לו להסתכל בכוכבים וכבר הוא מאושר. הוא אורמ לעצמו: הפרח שלי נמצא שם באיזה מקום... אבל אם הכבשה תאכל את הפרח, הוא ירגיש כאילו,בבת אחת, כל הכוכבים כבו! ומה, זה לא חשוב?" [ליצירה]
- [ליצירה] * מן הכאב. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוץ- מתוק- מר אהבתי, תודה .) [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שההפך אחד הדברים היפים ביותר הוא העובדה שהשירים נקראים כמנגינה בנשימה אחת כמו שנכתבו.. כמו הרגש. לפעמים גם הפשטות נאבקת על עצמה... [ליצירה]
תגובות