מאת: עינת טמסות
משכבר הימיםעוד משכבר הימים,
בכל סער שעטפני.
ירדתי אל הים
לשבת בסלעיו,
לצפות בספינותיו.
המפליגות לארצות נוכריות
לטייל בחולותיו,
הזהובים כצבע החמה.
התלויה במרום
לאסוף בידי,
כמה מתכשיטי גליו.
שהותירה לקישוט החוף
הגאות.
עם בוא הערב
לשוב הביתה,
ובחדר לרשום.
שחלף בי הסער
כשהמחר יופיע,
עמו אור חדש יפציע .
יום רביעי 05 ינואר 2005
תגובות