"דניאל ,כשהלכת לא אמרת דבר,

פשוט יום אחד החלטת לעלות למעלה, למלאכים.

כמה כאב לי לא אשכח,

כמה כאב לנו על זה שהלכת ולא השארת דבר, מלבד זיכרון ישן נושן.

זכרון של חיוך מלאכים,

 זכרון של צחוק מתגלגל,

וזכרון של סיפורים מפחידים,

כשהלכת לא ידעתי כלום ,

פשוט בכיתי כל היום,

והדמעות ממלאות את הימים,

 יום ועוד יום ועוד יום.

ובחיים לא אשכח כשאמרת לי: "גם כשיהיה עצוב לעולם אל תשכחי לצחוק"...

והיום היום אני כבר לא שומעת את צחוקך .

אז אני ניגשת לקבר שלך , למצבת הזיכרון וקוראת אלייך:

" דניאל, אתה פה? האם אתה שומע אותי? דניאל אני רוצה שתחזור...

דניאל.... דניאל למה אתה לא צוחק???!!! דניאל!!!

ורק  קול הבכי ויללת החתול נשמעת ,

ואף אחד לא עונה, גם לא דניאל...

לזכרו של דניאל לוי.