כשאת יושבת בחשיכה,

 ליד איזה ביקתה נטושה ,

ואין לך לאין לחזור אז את בוכה,

כשאין לך מה לאכול כל השבוע,

וכשאת אוספת אוכל מפחים של אחרים,

כי לך אין פח משלך, את בוכה.

אבל כשביזבזת את כל כספך,

על נעליים בגדים ואיפור,

את לא בכית.

את ידעת שלאט לאט את תשקעי עמוק עמוק בחור הזה,

וגם אם תהיה לך טיפת מזל את לא תצאי מזה לעולם,

כי אם יצאת מזה במובן הפיזי ותהיי מאושרת,

בלילה את תחלמי על זה שוב ושוב,

את תחלמי על זה שחלית במחלה נוראה ,

על זה שנשך אותך כלב,

על זה שצעקת והתחננת שילוו לך שקל,

אז, את באמת תבכי.

ואתם שתקראו, עוד תחשבו שאני רעה וחסרת רגשות,

אבל לא. בחיים אין הזדמנויות ואין לתקן,

בחיים את הנעשה אין לך איך להשיב,

וגם אחרי שאכתוב את זה ,

אני לא אוכל לקחת את המילים חזרה אחורה ,

אז אני לא מצטערת על זה ,

תדעי לך. כי כשאני הייתי במצבך,

אפילו מבט לא העפת עליי,

והמשכת להעיף ולהשפריץ מזומנים מסביב.

אז עכשיו החיים אוכלים אותך ואת לא שמה לב.

מגיע לך! זה מה שאני חושבת!