סיפורים קצרים נראים לי כמו חרוזים. חלולים וריקים. אתה קורא וקורא וכשמגיע לסוף מרגיש כמו מחרוזת ארוכה שנקרעה וכל החרוזים מתפזרים. אני כמובן כלום לא מבינה. אבל את ההרגשה של האכזבה... בזה אני די טובה.
אם מישהו קורא את זה, אנא תראה את זה כאזהרה או אפילו המלצה רעה לפני סיפור ריק ומאכזב ועוד מפי מישהי שסיפורים קצרים ומהותם לא ברורה לה בעולם
אולי בעצם רק כך תוכל לתעד את סיפורה . כל כך הרבה קישוטים ותקוות כל אבן היא אות לבאות וכל פרח מוכרח לבשר טובות וכל שנותר בסופו של עניין זה טעם מר של חוסר סוף.
הנה שוב היא מתחילה... מניחה משמעות במקום שאינה. ועוד בעצם העדרה. כמה עלובה. על דבר אחד אני שמחה. עם כזאת הקדמה גרועה. נפטרת גם מהסובלן שבקוראים. אז מתחילים?
היא היתה המשקית תש החדשה בגדוד, של הרובאית. לאחר שהניחה את התיק הגדול על הריצפה ונאנקה מהכאב בגבה הודיעו לה: המדסניקית חלתה. .יש לך תורנות מטבח. ברוכה הבאה
לא היה צורך בהסכמתה אבל היא הנהנה בראשה וצעדה לעבר גוש בטון מכוער, מרחרחת את הסירחון לקראת מטרתה.כשנכנסה כל המבטים צרבו את גופה . לחדר השטיפה הפנו אותה, היא הרגישה הקלה עצומה ונסה על נפשה, וכשראתה מקלט רדיו כמעט התעלפה משמחה.
זה היה סוף החורף והיא ילדה של קיץ זיהתה קרני שמש מבעד לחלון קטן, הפכה סיר ענק , ישבה כשגבה אל הקיר ופניה מכוסות שמש, סגרה את שמורות עיניה וזימזה שיר שאהבה
ואז הוא בא עם קול חבטה גדולה של עגלת כלים שקרסה.והיא, בפעם הראשונה, התאהבה.
הוא היה לוחם ותיק, רק אחרי שנתיים שבהם התייסרה גילתה שבגללה התנדב למטבח. שנתיים חיכתה עד שסוף סוף זה קרה והוא הופיע על מפתן דלתה. בדיוק השתחררה והיתה אבודה
הוא בדרך לעין גדי, סיפר, את באה? ונתן לה נשיקה ארוכה. היא הלכה, כל הדרך לא הוציאה מילה, קצת כעסה אבל בעיקר התאמצה להאמין לגורלה. והוא, שר עם מאיר אריאל ומתבונן בה, בשיא החוצפה והאהבה כאילו כלום לא אירע, ושנתיים היא לא חיכתה.
כשראתה את ים המלח היא כבר סלחה והוא נכנס לתוכה. וכשיצא הכין לשניהם תה, הם ישבו על הספסל ועישנו .שם בבית ספר שדה מול ים המלח מתחת לעץ שכמו אדם עם משבר לא צמח למעלה אלא הצידה. בפעם הראשונה ידעה שמחה בליבה
ובדרכם חזרה, גילתה, גם הפעם האחרונה.
" אני לא מאמין שחיכיתי שנתיים, ועכשיו אני צריך לסוע מכאן"
ככה היא מרגישה מאז וחודשים כלום לא השתנה , היא לא סולחת לעצמה על תמימותה. ככה כמו בסיפור קצר שנגמר לפני הסוף, בדיוק כשהיא מתחילה להיקשר לדמויות ולשקוע בעלילה, גודעים אותה באיבה. והיא מתחרטת שהתחילה בכלל לקרוא. זה פשוט לא שווה את האכזבה..
תגובות