אז איך אגיב לפתחה של סכנה?
האם אסתכל לה בעיניים, מהססת וגאה
או אפנה אחורה בבושה
ולימדו אותי, ואני תלמידה טובה
"ונשמרתם לנפשותיכם"
אז עזבתי אותך
אלמונית פלונית
-
אין הנחתום מעיד על עיסתו,אבל תמיד הצלחתי להרוס את הבצק...:-)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זאת לא בדיוק הבעיה. את הכביסה המלוכלכת כדאי ורצוי לכבס בפנים,הבעיה היא לתלות אותה בחוץ שכולם יראו את הכתמים. נראה לי שהגענו לשלב הזה והיום כבר פחות מפחדים להודות שאנחנו רחוקים מלהיות מושלמים. [ליצירה]
- [ליצירה] שאלה קטנה... מסקנה שגם אני הגעתי אליה... אבל מה שמטריד אותי היא הסיבה:האם היית נמצאת באותו המקום כי את רוצה,או בגלל שכל מקום אחר הוא לא נודע??? [ליצירה]
- [ליצירה] לשיר מסכימה איתך,ואת בהחלט היטבת לתאר את ההרגשה. זה עניין של כשרון הכותב להעביר את תחושותיו,בין אם הם מבוססות מציאות ובין אם לאו, בין אם הם מטאפורה או אמיתיות. [ליצירה]
- [ליצירה] עוד הפעם.. כל פעם מחדש אני מופתעת עד כמה שהסיפורים/שירים שלך פשוט פוגעים בכל נקודה. פשוט מוכשר,משורר מלידה. [ליצירה]
- [ליצירה] .... גדול ע נ ק מ צ ח י ק ולרוב הפדיחות,גם נכון... [ליצירה]
- [ליצירה] כמה שזה נכון... תמיד אנחנו השופטים הכי גרועים ומקשים על עצמנו. אם היינו נותנים לעצמנו את החופש שאנחנו נותנים לאחרים, לטעות,להתרגז,לאבד שליטה ויודעים לקחת את זה בפרופורציה המתאימה,אז היינו הרבה יותר שקטים. זו גם המסקנה אליה גם הגעתי אחרי 20 וכמה שנות חיים... [ליצירה]
- [ליצירה] יש כאן כל כך הרבה משפטים יפים ואמיתיים. בשתיקה הפרשנות נתונה בידינו,כשמילים תמיד מובילות אותנו לכיון מסוים. אז הרבה יותר קל לתרגם לעצמנו מחשבות של שתיקה. כך גם אף אחד לא הורס אותם. בתור אחת שמאוד אוהבת שקט,הגדרת לי טוב את הסיבה. תודה [ליצירה]
- [ליצירה] חחחחחח אוי זה גדול..... תמיד הורג אותי איך אפשר לכתוב סיפור שלם על כלום,וזה היה פשוט קולע ומצחיק. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי, לפעמים סנטימטר אחד הוא מרחק גדול מדי... [ליצירה]
- [ליצירה] אבל למה בעצב שה כן כך? למה קיימים כל כך הרבה שירים עצובים שכן מצליחים לדקור בלב ולהעביר את התחושה כל כך טוב? למה זה לא אותו הדבר עם תחושת השמחה והאושר? אולי יותר כל להזדהות עם הכאב,וזה רגש יותר מכר ושכיח? [ליצירה]
תגובות