יום אחד המלך ירד מכיסאו הרם והגבוה אל העם שישב למטה. בדרכו ברחוב הוא פגש איכר שבגדיו היו מרופטים. "אין לך בושה ללכת עם בגדים כאלה?" שאל המלך "יש בגדים גרועים מאלה" ענה לו האיכר "איזה בגדים גרועים מאלה יכולים להיות?" התעניין המלך "השריון של חיילך" השיב האיכר "ומדוע זאת?" הסתקרן המלך "בחורף הוא קר בקיץ הוא חם, הרי אין בגדים יותר גרועים מן השריון. אני, מכוון שאביון אנכי, אין תימה שבגדי מרופטים אולם אתה מלך ולך מאות מטבעות זהב אלפי נכסים רכוש שאי אפשר לספור ובכל זאת בוחר אתה להלביש את אנשיך בשריונים, דבר כזה נשגב מבינתי, הרי שריון הוא בגד קרבות ובקרב מותזים ראשי האנשים גופותיהם מדוקרים שדה הקרב הופך לתל שממה הוריהם וילדיהם מעונים, אולם אם אתה מנסה לפגוע בזולתך, ינסו אחרים לפגוע בך, ואם מסתכן אתה את חייהם, יסכנו הם את חייך, וכך רק יהיו לך תלאות לעצמך ולאנשייך" המלך הביט בשתיקה על האיכר ושניהם עמדו לרגע באמת, לאחר הרגע המלך פנה לכיסאו והאיכר לשדהו.