הוא עמד שם לבד מפוחד, הוא לא ידע לאן או איך, מתי או למה? הוא פשוט הבין, הוא הבין והמשיך לחכות, הוא חיכה שתבוא אבל היא לא באה הוא חיכה שעות, הוא חיכה ימים, הוא חיכה שבועות, הוא חיכה חודשים הוא כבר לא הבין להמשיך או להפסיק? הוא חשב עליה והחליט לחכות עוד לנסות לפרוץ את הקוד, הקוד שלה, כדי שוב להבין אותה הוא ידע שהקוד הוא המפתח, המפתח להבנה הוא ישב וחיכה, הוא עמד וחיכה, הוא שכב וחיכה, פתאום קול שקט קרא, אך הוא לא שמע, הקול נשמע שוב, אך הוא לא ידע, הקול הידהד ברחבי היקום, שוב ושוב עד שהבשורה נישמעה אך הוא לעולם לא הבין אותה הוא הפסיק לחכות בחשיכה, הוא הישתחרר ויצא לחופשי הוא לא פרץ את הקוד ולכן רצה עוד אך משך את עצמו ויצא מתוכו הוא יצא לחפש מה שנישאר מנשמתו... הוא ניסה לחבר שוב את עולמו ורצה אותה לידו, לצידו אבל היא חלמה מרחוק, ברחה מהעולם ועזבה אותו לבד לאט לאט נישכח הכל היא נשכחה, קולה, פניה וגופה ובמיוחד נשמתה. הוא הסתכל עליה פעם אחרונה לפני שהשתנתה והבין את מה שנישאר והקוד ניפרץ ועוד, לא רצה נסגר החלום, הוא היתעורר בבהלה ורק אז השתחררה הנשמה...