עיריתי את חיי לתוך קופסת שוקולדים ריקה (אחותי אכלה את כולם) של מתנה לחג. כדי לבחון אותם באופן אוביקטי"בי (לא משוחד, בלע"ז) הנה הם לפני, פרוסים. הנה היא ילדותי הנה הם נעורי, בחרותי ובגרותי, וזקנתי הנה הוא מותי. "מוות," אמרתי לו "מוות, אתה אינך שייך לכאן כאן ערכתי את חיי (כפי שכתבתי בראש הדף.) והלא מכחיש אתה אותם בעצם מהותך!" "לא," אמר לי, "אני הוא עצם החיים, ומהותם, ותכליתם, ובלעדי - לא יתכנו חיים." שלחתי את ידיי, אספתי את כל חיי בחזרה. רק את המוות השארתי. סגרתי את הקופסא, עטפתי בנייר עטיפה חום, וקשרתי בסרט. נטלתי את החבילה בידיי ואימצתי אותה אל ליבי.