ליבי הכמה יגע מחיפושים אחריך, עד מתי תחבא נפשך ממני? האם עווני גדול מנשוא? או שמא גדולה אני מכדי שתוכל לשאת בי שוב? אינני מחפשת אהבה בשנית, כי קצה נפשי באהבה שעלתה עד אין קץ וחזרה כגל אשר בורח מחולות זהב, והחול הזה הוא אני, ולכן מתייסרת אנוכי, ופונה אליך בתחינת כאב שתסלח, שתמחל- לאדם אשר היה אהובך עד עתה, שלמורת רצוננו הטוב, האהבה הזאת איננה אהבה...      לכל אלה החושבים חשיבה מיוחדת: הקטע לא מיוחס לאלוקים...