בס"ד משו שכתבתי פעם, מוקדש לאברהם צ. "אני בטוח שמחר יהיה יותר טוב" אמר השועל הקטן לעצמו בנימה משכנעת והצטנף בפינתו. זה שבועיים ימים שנוסע השועל הקטן באוניה הגדולה וכבר סבל רבות ממחלות ים, מים מלוחים ודגים סוררים. בצקלונו הדל היו רק מחצית כיכר לחם, מסרק קטן בעל שלוש שיניים ובקבוקון בושם ריק. הוא יצא מנמל אלכסנדריה שבמצרים למסע שורשים בהונגריה. בילדותו, או יותר נכון, בגורותו, ספרה לו אימו סיפורים על מולדתה. על יערות העד העצומים, על השלג הלבן, על ציד ארנבות, ועוד מיני סיפורי נוסטלגיה שונים על הארץ המופלאה. יום אחד, כמה שנים לאחר פטירת אימו, החליט השועל ללכת לארץ מולדתה של אימו. הוא הגיע לאלכסנדריה עיר הנמל, הסתנן בדרך לא דרך אל אחת הספינות, ומצא לעצמו מסתור בירכתי הספינה. הוא לא ממש ידע איפה הוא ממוקם, אבל הוא תיאר לעצמו כי הוא נמצא בירכתי הספינה. סמרטוט ישן שימש לו כמיטה, ובלילות יצא למצוא דגים. אילו מצאו אותו המלחים, היו לבטח זורקים אותו לים אחר כבוד. אבל הם לא, וזה מה שנותן לנו את האפשרות להמשיך את הסיפור. כך המשיך השועל הקטן לסבול במשך קרוב לשלושה שבועות, כשזכרה של אימו נותן לו את הכוחות להחזיק. עד שבבוקר אחד הכריז הצופה על יבשה באופק, דבר ששימח את הנוסעים, ובישר טובות לשועלנו. לקראת הצהרים כבר ניתן היה להבחין בנמל ולמחרת נצבה הספינה במעגן. השועל הקטן היה דרוך כולו ומלא צפיה לראות את ארץ אבותיו. הוא לא שמע את הכרוז שקרא "הגענו לתורכיה" וגם אילו שמע, קרוב לודאי שלא היה מבין את דבריו. השועל התחמק מהאוניה. כמובן, כהרגלו, בדרך לא דרך. ופתח במסע לעבר יערות העד ההונגריים. הוא כל כך התרגש מהעובדה שרגליו דורכות על ארץ אבותיו, ששכח את כל תלאות הדרך. וטוב שכך, שכן כל אימת שנזכר במחלות הים היתה תוקפת אותו בחילה. הוא הגיע לפאתי עיר הנמל התורכית כשהחל להחשיך והחליט שצריך למצוא מקום לינה ללילה או לפחות מישהו שיורה לו את דרכו אל היער. השועל סקר במבטו את הרחוב. חרגול בצבע חום היה שעון על קיר אחד הבתים ועישן סיגר. "שלום", אמר השועל באדיבות, אולם החרגול לא הגיב. "מי אתה", תבע השועל בתקיפות קלה. "אני ג'ים החרגול", אמר החרגול והפריח טבעות עשן. "אוה, שלום", אמר השועל שלא מצא מה לומר. "כן, שמעתי", אמר החרגול בקול צרוד והשתעל. "תראה", אמר השועל הקטן בקשיחות, "אני מבקש יפה, אני שועל זר כאן, באתי מאלכסנדריה שבמצרים ואין לי מה לאכול או איפה לישון". "רחמי עליך", הפליט ג'ים ביבושת ומצץ את סיגרו העבה. "אבל לא, לא" הוא המשיך ואמר "לא חרגול כמוני ירשה לשועל זר מאלכסנדריה לישון ברחוב". השועל ניסה להבין את הלך רוחו של העומד מולו. הוא אף פעם לא נתקל בחרגולים שכאלה. "בוא, בוא אחרי", ניתק ג'ים החרגול את חוט מחשבתו, זרק את הסיגר וכיבה אותו בעקבו. החרגול הוביל את השועל לעלית גג נטושה והשועל העייף התמקם ליד החלון הפרוץ והביט בכוכבים. הוא היה עייף אבל שָמַח על שנמצא במקום שעליו נסובו חלומות אימו. גם הכוכבים נראו לו מחייכים מתמיד, והוא הביט בהם עד שנרדם. בבוקר העיר אותו ג'ים החרגול. "בוא, הולכים לבקר את ג'ק העכבר", אמר בקול סמכותי. "הוא יחליט אם אתה רשאי להשאר כאן". "אני צריך להגיע ליער", אמר השועל הקטן. "מה?", התבלבל לרגע ג'ים החרגול, "אין כאן שום יער בסביבה פה". עכשיו הגיע תורו של השועל להיות מופתע, "מה זאת אומרת אין יער? אמא שלי אמרה לי שיש כאן יער ושלג וארנבות.." "טוב," נכנע החרגול, "אולי פעם היה כאן יער". השועל הקטן כמעט בכה. "אז איזו מין הונגריה זאת?" שאל. "עד כמה שידוע לי, גם הונגריה אין כאן. אולי ג'ק העכבר יודע משהו על הונגריות", אמר החרגול ג'ים. באותו רגע נכנס ג'ק העכבר ושניהם השתתקו. "אני רואה שהבאת לנו אורחים", אמר העכבר ונעץ בשועל עינים חודרות. "שלום", אמר השועל בפחד, "אולי אתה מכיר איזו הונגריה בסביבה, עם יערות ושועלים ושלג ודברים כאלה?" "אה, את הונגריה אתה מחפש", אמר ג'ק העכבר לאט, "הונגריה רחוקה מאוד מכאן, ילד". השועל כבש מבטו ברצפה ולחש "אני אגיע לשם גם אם זה רחוק". באותו רגע גמלה בליבו החלטה לצאת למסע המפרך. "הו, אני רואה שאתה נחוש בדעתך להגיע להונגריה", אמר ג'ק העכבר, "אסור לך ללכת ברגל", הוסיף, "אנחנו נשכור לך ריקשה", אמר בנדיבות. "תודה" אמר השועל הקטן. "לא, אין צורך להודות לי", אמר העכבר בענווה. בצהרים כבר חכתה ריקשה קטנה ליד הבית, רתומה לסיני קטן וצמוק, והשועל התמקם בה בנוחות. לאחר מסע מפרך שנמשך שבועות, הגיעו השועל והמְרָקֵש לגבול הונגריה. הוא גדל בינתיים ולמד מעט את קשיי החיים. כשהגיע להונגריה, הצטרך למצוא עבודה זמנית באחד הערים על מנת שיוכל לשלם לבעל הריקשה. הוא היה חייב לו כסף רב מפני שבעל הריקשה העלה את המחיר מדי פעם, והכסף ששולם מראש לא הספיק. לאט לאט החל השועל להשתקע בעיר. הוא השתלב יפה בתעשיית הטקסטיל ההונגרית, ולבסוף פתח מפעל קטן בעצמו. המפעל התגלה כעסק משגשג, הוא ייצא סחורה למקומות שונים ברחבי העולם. השועל הקטן הפך אט אט לשועל עשיר. יום אחד טייל השועל הגדול ליד אחד מיערות העד של הונגריה וראה שועלי פרא צדים ארנבות. הוא הרהר לעצמו שזהו עסק בלתי מתורבת בהחלט. הוא פתח שקית חִיסְלִי, חטיפי חסה, והחל לנשנש.