לאמא יש מילים עדינות, מרככות, עושות אותך פחות כואב, מטפלות בך כשאתה מדמם על הרצפה, מרגיעות.. אז כשהם קראו לי שמן אמא אמרה שאני אוכל טוב, ורואים שאני בריא... בינתיים רזיתי, זה כואב פחות... כשהם קראו לי חללית אמא אמרה שהראש שלי עסוק בדברים אחרים, רחפן... בינתיים למדתי להעמיד פנים שאני שם, זה כואב פחות... כשהם קראו לי דג זהב אמא אמרה שאני חושב רק בבטן, שותק... בינתיים למדתי לתקשר איתם, זה כואב פחות... כשהם קראו לי קפטן הוק אמא אמרה שהרופאים כרתו לי יד כדי שהשאר יהיה בריא... בינתיים אני כותב ביד שמאל, זה כואב פחות... כשהם קראו לי יתום ואבא נפטר לאמא לא היה מה לומר ואני, במקום לנסות לרכך יצאה לי שתיקה נדמה שעבר המון זמן אבל זה שורף יותר