העברת עיר הבה"דים לנגב - מבט מהפכני מזה זמן די ממושך, לא פוסקים הדיבורים, אודות הסכנות הטמונות בתוכניותיה של ממשלת ישראל בראשות שרון, להעביר לאיזור הנגב, את בסיסי הבה"ד, הממוקמים כעת בבסיס צריפין בין רמלה לתל - אביב. הטיעון העיקרי, המועלה בידי המתנגדים לתוכנית, הוא, שהעברת הבה"דים לנגב ומיקומם בקרבת איזור התעשייה רמת - חובב, עלולים להוות פגיעה חמורה באיכות הסביבה ובעיה בטיחותית, הנובעת מהשכנות עם רמת חובב ועם מסופי חומרים מסוכנים המצויים במקום. עם כל הסכמתי וקבלתי את הטיעון הסביבתי, כנגד הקמת עיר הבה"דים באיזור באר - שבע, שגם לאו הכי אין בה מחסור במפגעים סביבתיים, אני חושב, שהטיעון החשוב לא פחות, שיש להעלותו, הוא: הצורך להתנגד לכל תוכנית מלחמתית, העשויה להביא להתרחבותה של פעילות צבאית, לא משנה מאיזה סוג. כוונת הממשלה, להעביר לסביבותיה של באר - שבע, כמות כה רבה של בסיסים צבאיים, הנה חלק מפעילות צבאית של ישראל; פעילות, שבין היתר משרתת את המשך הכיבוש והדיכוי של אחינו ואחיותינו הפלסטיניים. לכן, לי בתור מרקסיסט, נראה, שהתנגדות צריכה להיות עקרונית, לעצם הקמת בסיסים חדשים או העברת קיימים ממקום למשנהו ולא להסתפק, בהדגשת הבטים סביבתיים של הנושא, גרידא. לסיכום, ברצוני לשוב ולהדגיש, כי הבעיה, איננה סביבתית בלבד, אלא בעלת הבטים פוליטיים ומלחמתיים עמוקים ביותר. בברכה! שמואל ירושלמי - משורר ופעיל ציבור. באר - שבע