והוטחה אל הקיר. אני עומד מעלייך וקורא לך שיר פרידה. יותר לא תראי אותי יותר לא תשמעי. את מטה את ראשך ורוטנת. הרי לא סיימתי את מילותיי וכבר מחזירה?! בנסיעה משם חשבתי על האור. מי יבוא מי יזכור וכשסוף סוף הגעתי הם קשרוני לספה במילים. לא אספוג עוד יקיריי לא אוכל. בליל ירח חסר שכבתי על גבי וספרתי מתים. הוצאו השלדים מהארון!