למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לבלוג תורה
ומדע בכתובת:
http://toraumada.blogspot.co.il/2014/12/Vayigash-nile-tide.html
גיאות ושפל
בפרשתנו אנו קוראים שבני יעקב ומאוחר יותר גם יעקב אבינו ירדו למצרים. יוסף מביא את יעקב לפני פרעה, ויעקב מברך את פרעה - "ויברך יעקב את פרעה"(מז, י); במה ברכו? מבאר רש"י: "ברכו שיעלה נילוס לרגליו לפי שאין ארץ מצרים שותה מי גשמים אלא נילוס עולה ומשקה; ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא אל הנילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ ". מהי עליית הנילוס?
הנהר נילוס, הזורם באפריקה המזרחית, הוא אחד משני הנהרות הארוכים ביותר בתבל [שני הנהרות הארוכים בעולם הם הנילוס הנשפך לים התיכון, והאמאזונס, הנשפך לדרום האוקינוס האטלנטי. איזה הוא הארוך מבין שניהם, זהו כבר עניין של הגדרה ולא של מדידה. תלוי איזה שפך מוגדר כשפך האמאזונס]. מקורות הנילוס הם שניים: הנילוס הלבן, היוצא מהקצה הצפוני של אגם ויקטוריה; המקור השני של הנילוס הוא הנילוס הכחול, היורד ממעיינות בגובה 2,900 מ' ברמות אתיופיה.
המיוחד בנילוס, שהוא מזרים כמויות גדולות של מים, היורדים באזורים גשומים, וכן טין פורה שהוא גורף בדרכו, אל ארצות מדבריות המרוחקות אלפי קילומטרים, ובכך הוא משמש להן מקור-חיים. קיומה של מצרים תלוי בגשמים היורדים באפריקה המזרחית משוונית, ברמת אתיופיה ובנהר נילוס, המזרים אליה חלק ממי הגשמים האלה. מלבד ברצועה צרה לאורך הנילוס ובדלתה של הנהר אין כמעט יישובים במצרים.
כשני שלישים ממי הנילוס מקורם בגשמים היורדים ברמת אתיופיה. אולם היות והגשמים ברמה זו יורדים רק בעונת הקיץ , רבות התנודות בכמות המים של הנילוס הכחול, ועל-ידי כך נגרמים שטפונות עזים בחלק התחתון של הנהר. באסואן מעביר הנילוס בעונת השפל (דצמבר-מאי) 800-500 מ"ק בשנייה בממוצע, ובעונת הגיאות בקיץ (יוני-אוקטובר) עד 8,000 מ"ק בשנייה. מערכת הסכרים שהוקמה במצרים, נועדה לאגור את מי השטפונות ולאפשר את ניצולם כל ימות השנה.
יעקב ברך את פרעה, שלא רק בעונת הגיאות (יוני-אוקטובר) יעלה הנילוס וישקה את מצרים, אלא בכל פעם שיגיע לנילוס, וזוהי כמובן תופעה ניסית. יש לציין שה"אבן עזרא" כותב שפרעה היה יוצא לנילוס בבוקר בתקופת הגיאות כדי לראות את עליית הנילוס: "לך אל פרעה בבוקר - מנהג מלך מצרים עד היום לצאת בתמוז ואב כי אז יגדל היאור לראות כמה מעלות עלה" (שמות ז, טו).
אך ישנם גיאות ושפל מסוג אחר:
בשעת הגיאות גבוהים מי הים ומכסים שטחים מסוימים של החוף ואילו בשעת השפל הם משתפלים וחושפים את השטחים שהוצפו בעת הגיאות. הסיבה לתופעה זו היא כוח המשיכה שמפעיל הירח על כדור הארץ. כוח זה גורם לעליית פני המים באזורים שונים בכדור הארץ. גם לשמש ישנה השפעה על תופעת הגיאות והשפל, אך השפעתה נמוכה מזו של הירח בשל מרחקה הרב, יחסית, מכדור הארץ.
ברוב האזורים בכדור הארץ, מופיעה הגיאות בכל 12 שעות לערך. זמן הופעת הגיאות שונה באזורים שונים של כדור הארץ ואף משתנה מיום ליום באותו אזור. בים התיכון, שלחופו שוכנת ארץ ישראל, כמעט אין תנועות הגיאות והשפל מורגשות (הן מגיעות רק עד כמה עשרות סנטימטרים). לעומת זאת, בחופי האוקינוסים של העולם, תנועות אלה הן גדולות ומורגשות, עד כדי הפרש של 15 מטרים בין גובה פני הים בעת הגיאות לגובהם בעת השפל.
הנס של עליית הנילוס, עליו דובר בחלק הראשון של המאמר, מזכיר "עליות-מים" נוספות: רש"י מפרש שמי הבאר בבאר-שבע עלו לקראת אברהם לאות שהוא חפר אותה (בראשית כא, ל); וכן מי הבאר עלו לקראת רבקה, כך הכיר לראשונה אליעזר - עבד אברהם - במעלתה (שם כד, יז). גם בתופעות אלו מדובר בניסים, שכן כוחות גיאות ושפל הם מזעריים על משטחי מים קטנים.
