האספלט שבעמק השידים בפרשתנו מתוארת תבוסתם של מלכי הככר (=הירדן, 5 המלכים) במלחמה נגד כדרלעומר ומלכי הצפון. בתום הקרב בעמק השידים - הוא ים המלח (יד, ג), נאמר: "ועמק השידים בארות בארות חֵמָר וינוסו מלך סדום ועמורה ויפלו שמה" (יד, י). מכאן, שבזכות החמר שהיה שם, ניצחו ארבעת המלכים את החמישה. מקובל על כל החוקרים כי במילה 'חֵמָר' הכוונה לאספלט, ועדות מסייעת לכך אנו מוצאים בפרשת מגדל בבל (בראשית י"א) בו נאמר כי החמר שימש לבניין המגדל כמלט לחיבור הלבנים. מחפירות ארכיאולוגיות בארץ שנער (עירק של ימינו), התברר כי עוד בימי השוּמֵרים [שמו של עם קדום (500 לפנה"ס) ששכן בדרומה של מסופוטמיה, בין הנהרות פרת וחידקל] נעשה שימוש נרחב באספלט כמלט לבניית מבנים וחומות. כמו כן ידוע שפרעוני מצרים ניצלוהו כחומר לחניטה, כן נוצל לבניית סירות וספינות ולתרופות ועל שמו כינו את ים המלח בתקופה הרומית "ים האספלט". האספלט: האספלט הינו חומר אורגני מוצק שצבעו שחור עמוק, וגם אם מבחוץ הוא נראה עמום, הרי אם שוברים אותו מתגלים משטחים דמויי זכוכית בעלי ברק חזק מאד. הוא מכיל כ-80% פחמן, 8% מימן, 10% גופרית, 1.5% חנקן וכמויות מזעריות, אם בכלל, של חמצן. האספלט מורכב ברובו מחומרים פחמימניים הקשורים ביניהם ע"י אטומי גופרית. האספלט נוצר כתוצאה מקבורה עמוקה של סלעי המקור המשוערים-פצלי שמן. כמו כן האספלט מתקבל כאחד השיירים בתהליך זיקוק הנפט. האספלט באזור ים המלח מתגלה בשלוש צורות: א. במצב צמיג, בסלעים היבשתיים. ב. כמילוי סדקים בשכבות הסלעים. ג. כגושים הצפים על פני הים. המטייל כיום לאורך שפת ים-המלח יכול למצוא גושי אספלט בגדלים שונים, בד"כ החל ממספר ס"מ עד כמה עשרות ס"מ. יש מקרים בהם נפלטו גושי אספלט גדולים במיוחד: באוקטובר 1970, למשל, נפלטו לחוף ים המלח, גושי אספלט אחדים, בהם גוש בגובה של מטר בערך, בפתח נחל חבר וגוש בגובה של למעלה מ-3 מטר בשפך נחל דרגות. הגושים עולים, כנראה, באזור האגן הצפוני של ים המלח. אין עדויות על הופעת גושי אספלט באגן הדרומי של הים. יש ששמים את האספלט שבים המלח על הגוף, בשל תכונותיו הרפואיות.