את תופסת בידי
ומושכת במעלה השביל.
כבר אמרתי לך
שכל רחבות הדשא
נסות מפנינו
את מתעקשת
ומושכת חזק
עינייך
אחוזות אימה
חורכות כל חי הניצב בדרכך
כשהגענו לעי החורבות
את מעלה חיוך על פנייך ולוחשת
תתלבש!
אני מקווה שזה לא היה ברצינות..
כי יש לך המון..
וזה אחד היפים?!
באמת, נכון שכולם פה מפרגנים ללא הרף, וכל הקסים יפיפה ומדהים, אבל זו לא חוכמה, זו לא האמת ולא שומדבר אחר שקרוב אליה.
עדיפה ביקורת אמיתית ממחמאות מזוייפות.
חסר פה האיזון המילולי בין הבתים, וגם התוכן למרות היותו ניתן לפרשנויות שונות, לא חכם במיוחד..
[ליצירה]
אני מקווה שזה לא היה ברצינות..
כי יש לך המון..
וזה אחד היפים?!
באמת, נכון שכולם פה מפרגנים ללא הרף, וכל הקסים יפיפה ומדהים, אבל זו לא חוכמה, זו לא האמת ולא שומדבר אחר שקרוב אליה.
עדיפה ביקורת אמיתית ממחמאות מזוייפות.
חסר פה האיזון המילולי בין הבתים, וגם התוכן למרות היותו ניתן לפרשנויות שונות, לא חכם במיוחד..
[ליצירה]
אני מכיר א תהעקרון ההומאופתי אבל פה את מסיימת כשארית כפיס עץ שעלה באש. איך פתאום המים נכנסו לכאן? אני מבין את זה אסוציאטיבית אבל לתוכן.. לא ממש. אם א תרוצה לחבר זאת לכאן אולי כדאי לך להוסיף את המילה "גם". = גם מים זוכרים.
תגובות