את תופסת בידי
ומושכת במעלה השביל.
כבר אמרתי לך
שכל רחבות הדשא
נסות מפנינו
את מתעקשת
ומושכת חזק
עינייך
אחוזות אימה
חורכות כל חי הניצב בדרכך
כשהגענו לעי החורבות
את מעלה חיוך על פנייך ולוחשת
תתלבש!
אני מקווה שזה לא היה ברצינות..
כי יש לך המון..
וזה אחד היפים?!
באמת, נכון שכולם פה מפרגנים ללא הרף, וכל הקסים יפיפה ומדהים, אבל זו לא חוכמה, זו לא האמת ולא שומדבר אחר שקרוב אליה.
עדיפה ביקורת אמיתית ממחמאות מזוייפות.
חסר פה האיזון המילולי בין הבתים, וגם התוכן למרות היותו ניתן לפרשנויות שונות, לא חכם במיוחד..
[ליצירה]
אני מקווה שזה לא היה ברצינות..
כי יש לך המון..
וזה אחד היפים?!
באמת, נכון שכולם פה מפרגנים ללא הרף, וכל הקסים יפיפה ומדהים, אבל זו לא חוכמה, זו לא האמת ולא שומדבר אחר שקרוב אליה.
עדיפה ביקורת אמיתית ממחמאות מזוייפות.
חסר פה האיזון המילולי בין הבתים, וגם התוכן למרות היותו ניתן לפרשנויות שונות, לא חכם במיוחד..
[ליצירה]
בשיר
היוצרת מבטאת היטב את לבטיה בשילוב תארים מעולם התנ"ך ומעולמה הפרטי שמלא כל כך.
הקורא, נכנס לתוך תוכו של העיניין ומזדהה עם ההתחבטות.
לכאורה, זהו מצב ללא מוצא. לפחות כל עוד אין משהו או מישהו שיאיר את דרכה לתשובה הנכונה.
לקורא קשה להחליט מה יהיה בסופו של עיניין אך בעקבות השורה האחרונה המסיימת את היצירה אין לקורא אלא לאחל הצלחה ולקוות שאלוקים והעולם יהיו בעזרה.
הייתי ממליץ לקוראים לעקוב אחר השירים הבאים!!
תגובות