כמו בילדותי, כך גם היום, כשמזיזים ארון, ומנקים את כל הטינופת שנדבקה שם לרצפה, תמיד יש לי תקווה בלב, שנמצא שם אוצר, משהו שהרבה זמן חיפשנו, או ששוה משהו.
[ליצירה]
כפיים!!!
איך הקדימו אותי התשואות שלעיל? אני, שזכיתי לקרוא הקרנת בכורה... ללקק את השפתיים... וגם מוס שוקולד שהיתה פה היום, (ובתחילה נסתה להגן על העם הקונדיטאי) מצטרפת למחמאות ברוחב פה...
[ליצירה]
עוף יקר, הסנגוריה שלך לא במקומה
לשאלתך איפה הצד השני? הצד השני הוא אותו ערבי שחי גם הוא אולי על איזה גבעה, גם אם לא היו לו ממש נעורים מלבבים.
הינה ערבי ב9 בערב, כשחוזר עם משאית הזבל שלו בתלפיות לכיוון בית לחם או משהו דומה, לא חושבת שמישהו רצה לקרוא למאבטח וכ'. זה היה פשוט הנה ערבי מסוג הריקוד שנרקד שם אחר כך, שבמהלכו הניפו הרוקדים סכינים אל על (בשיר בר יוחאי) ואיש לא מחה.
לא דמגוגיה, רק הרהורים רבים שנולדו לי שם.
תגובות