כמו בילדותי, כך גם היום, כשמזיזים ארון, ומנקים את כל הטינופת שנדבקה שם לרצפה, תמיד יש לי תקווה בלב, שנמצא שם אוצר, משהו שהרבה זמן חיפשנו, או ששוה משהו.
[ליצירה]
עוף יקר, הסנגוריה שלך לא במקומה
לשאלתך איפה הצד השני? הצד השני הוא אותו ערבי שחי גם הוא אולי על איזה גבעה, גם אם לא היו לו ממש נעורים מלבבים.
הינה ערבי ב9 בערב, כשחוזר עם משאית הזבל שלו בתלפיות לכיוון בית לחם או משהו דומה, לא חושבת שמישהו רצה לקרוא למאבטח וכ'. זה היה פשוט הנה ערבי מסוג הריקוד שנרקד שם אחר כך, שבמהלכו הניפו הרוקדים סכינים אל על (בשיר בר יוחאי) ואיש לא מחה.
לא דמגוגיה, רק הרהורים רבים שנולדו לי שם.
[ליצירה]
ובכן
ידידי אורי, אמשיך בשירשור
אף שלא קיבלתי כל אישור
ממזר הפרחים כנראה רועה בשדות זרים
וגולש להנאתו בעשרות אתרים אחרים
אז למה לעשות לי עכשיו מזה סיפור
ובכלל, מה עם חופש הביטוי והדיבור?
אאחל למירב שתזכה עוד לשיר "כד קטן"
בעברית, באנגלית אמריקאית, או באפריקנס
ושהיא תוכל לעוץ לילדיה מה להתחפש ולדעת
שאין לבלבל בין תחפושות ליצן וראש הדלעת
ובין סופגניה לדונאטס ידליקו בחלון חנוכיה
בלי צורך מבולבל לרוץ שבוע קודם למשתלה...
ושגם אם היא לא תצלח כמוך לחרוז חרוזים
לפחות שתוכל לזמזם ברצף את כל הפזמונים
שהפכו והופכים את חיינו המיוחדים לעולזים
בארץ זבת חלב ודם, שאליה אתם תמיד מוזמנים...
תגובות