כמו בילדותי, כך גם היום, כשמזיזים ארון, ומנקים את כל הטינופת שנדבקה שם לרצפה, תמיד יש לי תקווה בלב, שנמצא שם אוצר, משהו שהרבה זמן חיפשנו, או ששוה משהו.
[ליצירה]
כפיים!!!
איך הקדימו אותי התשואות שלעיל? אני, שזכיתי לקרוא הקרנת בכורה... ללקק את השפתיים... וגם מוס שוקולד שהיתה פה היום, (ובתחילה נסתה להגן על העם הקונדיטאי) מצטרפת למחמאות ברוחב פה...
[ליצירה]
אהבתי את החתונה האשדודית
(כי עד היום אני פוגשת את אותו דוד שבמקום לחתונתי הירושלמית, הגיע לאשדוד)
אבל ככה - ממש עצוב, איזה פאסימיות נישואית.
מקווה שיש גם רגעי אור ורומנטיקה שאותם לא טרחת לחלק איתנו.
תגובות