כמו בילדותי, כך גם היום, כשמזיזים ארון, ומנקים את כל הטינופת שנדבקה שם לרצפה, תמיד יש לי תקווה בלב, שנמצא שם אוצר, משהו שהרבה זמן חיפשנו, או ששוה משהו.
[ליצירה]
ממש לא ביקורת, אלא הרהור
אחד מתוך רבים שעלו לי בערב הזה. צר לי אם ה"יחפים" נשמע למישו כביקורתי. להיפך, אני אדם יחף בטבעו ולכן התלהבתי מהיחפים, אני אדם ששואף להתחברות עם האמיתי גם אם הוא חורג ממוסכמות, ולכן התלהבתי מהצבעוניות ומכל מיני דברים שנראו לי בהתחלה כהתחברות עם האמיתי שלך תוך שחרור ממוסכמות. אחר כך הם נראו לי בעצמם כמוסכמות, כאופנה,
מאמינה שעוד ייצאו מתחת ידי הרהורים נוספים מאותו ערב. רק שתבינו מאיפה זה בא. לא מביקורת, אלא היהפך, מהתלהבות ראשונית שהתחלפה לה במבט אחר.
[ליצירה]
דנדוש
את אמרת שהשאלות קשות מידי
וזה עבר להנהלה
תני לו להחליט בעצמו אם נכשלת
אולי הוא חושב אחרת?
אולי יצא מזה משהו? למדת מזה משהו?
קבלי חיבוק וירטואלי
[ליצירה]
ריח הכאב
יותר מוחשי מזה לא יכול להיות. ריח הכאב, כל התחושות, השעמום, האשמה, ההזדהות עם הסבל אל מול החולין של ספירת המשבצות.
מקסים.
(הפריעו לי המלים הראשונות הלקוחות משיר, למה להכניס אותנו לאוירה "מוכנה" ממקום אחר? לי אישית השיר הזה עושה בחילה. אולי זה היה בכוונה? לא. הייתי מציעה להשאיר ביצירה שלך רק את מילותייך שלך. הן חזקות דיין)
[ליצירה]
דמעות כחולות
לפעמים קשה פשוט להבין כמה סבל יכול ליפול על אדם אחד
ואז אנחנו פשוט שותקים בהכנעה ומקוים בשקט שיסורי איוב ידלגו עלינו, כי אין לנו כוח לזה.
תגובות