כמו בילדותי, כך גם היום, כשמזיזים ארון, ומנקים את כל הטינופת שנדבקה שם לרצפה, תמיד יש לי תקווה בלב, שנמצא שם אוצר, משהו שהרבה זמן חיפשנו, או ששוה משהו.
[ליצירה]
המשורר בכבודו ובעצמו
נעתקה נשימתי
איזה שיר נפלא
פשוט נפלא, כל מילה זהב.
לשמר אותו לימי החורף (שאצלי הם הדכאון בכבודו ובעצמו)
שיר שצריך מלחין נפלא
ולהנעים את אזנינו מעל גלי האתר...
[ליצירה]
עוף יקר, הסנגוריה שלך לא במקומה
לשאלתך איפה הצד השני? הצד השני הוא אותו ערבי שחי גם הוא אולי על איזה גבעה, גם אם לא היו לו ממש נעורים מלבבים.
הינה ערבי ב9 בערב, כשחוזר עם משאית הזבל שלו בתלפיות לכיוון בית לחם או משהו דומה, לא חושבת שמישהו רצה לקרוא למאבטח וכ'. זה היה פשוט הנה ערבי מסוג הריקוד שנרקד שם אחר כך, שבמהלכו הניפו הרוקדים סכינים אל על (בשיר בר יוחאי) ואיש לא מחה.
לא דמגוגיה, רק הרהורים רבים שנולדו לי שם.
[ליצירה]
אוי יקירה
את הסוף הבנתי יותר מההתחלה. למה? כי בסוף את מספרת על אמא שלך, האמיתית, ואילו השורות הראשונות כאילו הן ציטוט מקלישאות ששמעת תמיד והאמנת שהן קיימות אצל אחרים.
אישית, שונאת שירי הלל על אמהות. אמא זה דבר יותר מורכב. מפנה אותך למשהו שכתבתי בנושא
http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=9873&code=1183
תגובות