כמו בילדותי, כך גם היום, כשמזיזים ארון, ומנקים את כל הטינופת שנדבקה שם לרצפה, תמיד יש לי תקווה בלב, שנמצא שם אוצר, משהו שהרבה זמן חיפשנו, או ששוה משהו.
[ליצירה]
סכין בלב
אין מלים יותר מדוייקות לתאר את הכאב
ואת הטירוף במציאות ההווית שלנו
ובחיים הירושלמים שלנו,
איכשהוא ידענו משהו, כשהיינו ילדים ושנאנו את השם הזה
[ליצירה]
איזה כשרון זה
לבטא במלים את כל התחושות הקטנות והיומיומיות האלו.
[ליצירה]
[ליצירה]
אהבתי את החתונה האשדודית
(כי עד היום אני פוגשת את אותו דוד שבמקום לחתונתי הירושלמית, הגיע לאשדוד)
אבל ככה - ממש עצוב, איזה פאסימיות נישואית.
מקווה שיש גם רגעי אור ורומנטיקה שאותם לא טרחת לחלק איתנו.
[ליצירה]
מושלם.
אם יש יצירה מושלמת, היא זו.
כמובן החיבור המושלם בין המילולי לויזואלי, ויותר מכך, כי שניהם מושלמים כל אחד לחוד.
המילולי זורם בקצב כל כך שמדבר בפני עצמו, שמבטא כל כך את סערת החיבור. פשוט מדהים.
האם קיבלה היצירה במה נוספת מעבר לשלולית הקטנה שלנו?
אנא
היא ראויה לכך.
תגובות