מה שחשוב באמת...
לב אוהב,
עין בוטחת,
אוזן מקשיבה,
אף מרגיש,
כתף תומכת,
יד מלטפת
לב מבין,
ושכל אוהב מכל הלב.
אסופית
-
יצאתי לשאוף קצת מוזה, תכף אשוב...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מזל טוב מתוקה, מבת-תשרי אחת לרעותה :) [ליצירה]
- [ליצירה] מקור החיוך: רסיסי טל מודעות: גבוהה עד כואבת אמינות: עקצוץ עד כדי דקירה שווה כל חיוך. [ליצירה]
- [ליצירה] . שיר ישן שהועלה מן האוב ומנבכי הגולם... [ליצירה]
- [ליצירה] טלינק'ה, זה ממש מיוחד... בדיוק מהסוג שאת אוהבת.. נראה לי שפעם שלחתי לך משו שהיווה השראה.. יכוליות? נורא מעניין לראות את היצירה בזיקה להשראה.. ככה לומדים באומנות.. ויצחק, מן הידועות שלימודי אומנות רציניים כוללים מודלים בעירום.. יש אפילו סדנאות פתוחות לקהל.. [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד ממליצה להוסיף את מילות השיר. בתור אחת שסובלת מקושי בזיהוי... ובכלל תמיד זה יותר טוב, הרי גם במילים הושקעה מחשבה, לא?! [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. בעיקר את דימוי הלידה. גם את שני השירים הנוספים.. אני בכלל חושבת שאם לא הייתה בארץ חובת שירות מילואים, היה צריך להמציא את הקונספציה בשביל ההשראה של טובי בחורינו הלוחמים.. [ליצירה]
- [ליצירה] "נאלצת" להסביר את תגובתי.. התייחסתי לשיר בזיקה למשנה על "שניים אוחזין בטלית". "חובת הראיה", "ויחלוקו" מן המשנה והמפרשים- הותאמו בדבריי אל סיטואציית "מציאת האני האובד". ובקיצור, רק רציתי לומר (בערך) שבשניים זה יותר קל :-) [ליצירה]
- [ליצירה] . כתיבה יפה. הניבים הרבים מעשירים את השיר מבחינת תוכן וסגנון, ולמרות זאת השיר חף מקלישאות מיותרות. אהבתי:) [ליצירה]
- [ליצירה] כששניים אוחזין במציאה, חובת הראיה מוטלת (באהבה) על החבר/ה.. ואז ניתן להשיג את ה"ויחלוקו" המיוחל. לענ"ד בכוחה של ה"מוחזקות" הכפולה להעלות את הסימנים הנעלמים מתהום הנשיה, ואף לתרום כמה חדשים. שמחתי על התירוץ לעיון.. נגע ללבי. [ליצירה]
- [ליצירה] הגדרה מאורגנת לחלוטין =) [ליצירה]
