נפש מיוסרת
רוצה לפרוץ מחסום.
הידיים הכלואות
רוצות לשבור את מעטה החומר,
ללוש, ליצור.
כמו דגדוג שלא מרפה.
אסופית
-
יצאתי לשאוף קצת מוזה, תכף אשוב...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי. בעיקר את דימוי הלידה. גם את שני השירים הנוספים.. אני בכלל חושבת שאם לא הייתה בארץ חובת שירות מילואים, היה צריך להמציא את הקונספציה בשביל ההשראה של טובי בחורינו הלוחמים.. [ליצירה]
- [ליצירה] נזכרתי בחידה הלשונית: "אשה נעלה נעלה נעלה נעלה את הדלת בפני בעלה". בין הפותרים נכונה יוגרל העותק האוריגינלי של "ילדה ילדה ילדה" (יש אישור, דודי?) שימי לב, מישי אחרת, בונוס בבגרות בלשון יינתן על ניתוח תחבירי מדוייק. =) דודי, סליחה על ניצול הבמה... הייתי חייבת... [ליצירה]
- [ליצירה] כששניים אוחזין במציאה, חובת הראיה מוטלת (באהבה) על החבר/ה.. ואז ניתן להשיג את ה"ויחלוקו" המיוחל. לענ"ד בכוחה של ה"מוחזקות" הכפולה להעלות את הסימנים הנעלמים מתהום הנשיה, ואף לתרום כמה חדשים. שמחתי על התירוץ לעיון.. נגע ללבי. [ליצירה]
- [ליצירה] מושחז כדבעי. אהבתי את השימוש בשדה הסמנטי הרחב של פעולת הסכין.. [ליצירה]
- [ליצירה] אופס... מישי, טעיתי. התכוונתי לניתוח של חלקי הדיבר, כלומר פועל, שם ש"ת ותוה"פ. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, נושא. ידוע, זה עניין יחסי, מסתבר... :-) [בושה ונכלמת בבורותי] [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, כאב הלב הזה כשהתגובה שקיבלנו שונה מזו לה ייחלנו. יש 2 פתרונות: או לחפש מגיב אחר, או לשנות את הציפיות שלנו. לא אוהבת אפחד מהם. [ליצירה]
- [ליצירה] חתלתול, אני דווקא חשה ביקורת מרובה בכל היצירה. בהתנהלות של ה"אהבה" החולה הזו, בכאבן של הדמויות, בטרחה בהסתרת האמת, ובהתרחשות הכללית מאחורי הקלעים. הדמויות כמו משועבדות לכוח שהורס אותן ומכרסם את נפשם מבפנים. הסבל שנגזר עליהן כתוצאה מדרך חיים זו הוא הוא הביקורת. [ליצירה]
- [ליצירה] :-) העלית לי חיוך ענק. מתוקי (בשורוק ובמלרע), ככה אני קוראת לאחיין שלי.. מנסה לדמיין אותך אומרת לו את זה... ד"ש. [ליצירה]
- [ליצירה] "נאלצת" להסביר את תגובתי.. התייחסתי לשיר בזיקה למשנה על "שניים אוחזין בטלית". "חובת הראיה", "ויחלוקו" מן המשנה והמפרשים- הותאמו בדבריי אל סיטואציית "מציאת האני האובד". ובקיצור, רק רציתי לומר (בערך) שבשניים זה יותר קל :-) [ליצירה]
