תלמידים של מלכישוע המצרי גם היו בתוך הקהל. אחד מהם, ושמו ניקודימוס הפלצני צעק מנסה להתגבר על המולת הקהל:"רבינו !היכצד עיני רואות אותך במצב הזה?!" מישהו שעמד לידו העיר בעוקצנות: "זה הכל בגלל התורה שלכם, איך זה נאמר שם: הוו כטיל המשתגר,ובגלל השטויות הללו אתה רואה מה עשו לו, אה?" **** עדת פליטים הלכו לאיטם ביער האפל. הדרך הייתה בוצית, גלגלי העגלות שקעו בחריצים מלאים במיים סרוחים, יתושי ביצות עקצו בהם ללא הרף. הם יצא לקרחת יער קטנה שם הדרך התפצלה לשלוש כיוונים. במקום הפיצול היתה אבן, על האבן היה כתוב:"אם תלך לימין ראשך יערף עוד לפני שתבין,אם שמאלה אתה צועד-את הדרך תאבד".ובכיון ישר:בית חולים למצורעים חסרי מרפא."אוי לא!!!"-צעקו הפליטים-"אנא נלך? מלחמה מאחור ,אך גם מלפנים דברים נוראים שכאלה, אולי עדיף כבר להטרף על ידי חיות יער!" בזמן הזה בכיון שמאל הופיע לוחם רכוב על סוס לבוש גלימה אדומה מעל השריון. הוא התקרב אל האנשים ובירך אותם לשלום. הם שאלו אותו כיצד הוא הצליח לא לאבד את הדרך. "אומנם היה שם יער קצת סבוך, אך כרתתי כמה עצים בחרבי והבקעתי אחלה דרך!אתם יכולים ללכת להנאתכם!" הוא הסתכל על האבן וקרא את הכתוביות. "ובקשר לימין, אז גם שם אפשר ללכת"-הוסיף. "איך אתה יודע בני,הרי אתה לא בא משם, אולי יש שם שודדים נוראיים?" שאלה הזקנה שהלכה עם ילד קטן.-"ובכן אני רואה את ידידי ירומת, בא מכיון ימין ולכן אני לא חושב שנשארו שם שודדים ". ואכן מכיון ימין הגיע אביר בחולצת טבעות, רכוב על סוס לבן ענקי, רואה את האביר הראשון הצעק בשמחה:"שלום לך ירוסלאב ידידי! ידעתי שגם אתה תבא אל המלחמה" שני האבירים לחצו ידיים וברכו איש את רעהו,אחר כך פתחו בדהרה לכיון משם באו הפליטים. **** כשכולם הלכו מכיון הישר הגיעו שתי אנשים. אחד גבוה , לבוש גלימה שחורה ארוכה הוא יהיה מלווה בנער צעיר, בעל פנים מחוצקנים למדי. כשהם עברו את האבן הנער ניגש ומחק את המילים "חםרי מרפא". נכון פרופרסור? אחרי ההמצאה הנפלאה שלך זה כבר לא מחלה חסרת מרפא!-אמר . "הו תפסיק להחניף לי בגרטיון חברי,הרי אתה יודע שרוב הדברים היו כבר ידועים, זו אינה המצאה שלי יותר משהי המצאתו של פלטון האלקסנדרוני למשל או תציטוס הברכודרי. גם החלק שלך בהמצאת התרופה הוא לא מבוטל, אגב". הם הלכו עד שהגיעו למקום בו נתקעה בבוץ בליסטרת 155 קבים. צוות הבליסטרה ישבו חסרי מעש בכיסאות כינון. ששת האלגרותים שהיו רתומים לקן הבליסטרה עמדו גם הם במיים מנופפים יתושים בזנבותיהם. "מה קורה לוחמים נכבדים? האם זאת בליסטרה 155 אם עיני אינם מטעות אותי?"-שאל הפרופססור."אכן כן, השיב הטען-"ומי אתם ?" -"אנחנו באים אל המלחמה על מנת להגיש את עזרתנו הצנועה בחבישה וריפוי פצעים, שכן יש לנו ידע מועט במלאכת הרפואה.אולי נוכל להצטרף אליכם כדי להגיע לחזית?" -"האמת היא שאנחנו תקועים פה, בבוץ.וזה טוב ,למה הצבא שלנו מתפרק ונס מפני הצבא של מלך המוות" עוד הם מדברים ועל הגבעה הסמוכה נראה קובץ חיילים רצים.חלקם לבשו כסדות לאחד היה רומח מועקם. "הי אחים!" צעק בעל הרומח לאנשי הבליסטרה-"לכו גם אתם הביתה כמונו! זו לא המלחמה שלנו, זה כל מיני מלכים, הם רוצים מלחמות אז שיילחמו בעצמם, אנחנו רוצים לחיות בשקט,נכון?"פרופסור נאנח ואמר:" דעתי המדעית היא,שכדי לחיות בשקט,צריך קודם להפטר מהמלכים הללו שעושים מלחמות כמו שאמרת. במקרה שלנו זה מלך המוות, שכן אם הוא ינצח,מי שיידבר כך בחופשיות דברים בגנות שלטונו פשוט יומת וימשיך להלחם בצבאו בתור שלד.וודאי ראיתם גדודים ענקיים של שלדים חמושים בחרמשים...".אך הלוחמים התרחקו כבר אל עבר היער זורקים בדרכם חרבות ,גם הכוון וראש הבליסטראיים קמו וברחו. נשאר רק הטען. "אהבתי את מה שאמרת פרופסור, בא נעיף עליהם איזה אבן או שתיים ואז נברח בלב שקט". הם משכו יחדו ברתמות ואלגרותים החלו ללוש את הבוץ בפרסות בעלות שלושה ציפורניים ."הנה לך תרגיל בגרטיון:נתון: כוח תנופה 15 כח- ערפד,זוית 32 מעלות, משקל 155 קבים. מה המרחק אליו תעוף האבן..."- פרופסור מעד ונפל לבוץ. **** אל קצה היער התרקבו פלוגת לוחמים רגליים."משהו פה מסריח ,אני מרגיש את זה בחוש השישי" -לחש אחד החילים אל המפקד.ואכן לפניהם נגלה שדה,ובשדה היו פזורות גופות מבותרות,הנשרים ועורבים חגגו מעל הגופות."שוב הפיקוד שולח אותנו אל התופת!"-החלו הצעקות "אנחנו בשר דרקונים!" .מתוך היער הגיעו שתי אבירים, אחד לבש גלימה אדומה,השני שרכב על סוס לבן היה בחולצת טבעות."זהו שדה קטל,הצבא שלנו נחל כאן תבוסה נוראית,אך איפה האויב?" זעק האחד. האויב התנשא לגובה שלוש קומות אדם באמצע השדה. זה היה ציקלופוס חד עיני מצוי. בידו הייתה אלת ברזל ענקית. על כתיפו ישב גובלין מפעיל הציקלופים. "אתה רואה שם ריכוזי אויב בקצה היער" -הוא לחש אל אוזן הציקלופוס. "כן"-שאג הציקלופוס,פולט עשן "שוב הם עומדים להסתער כמו אתמול וכמו שלשום , תמיד באותה הצורה המטופשת תיכף אשסף את כולם, משעמם אבל!" בזמן הזה אחד האבירים הצליף בסוסו, הסוס נעמד על רגליו האחרויות וצהל. "טוב אז זה ציקולפוס. זה יהיה קצת קשה...ירוסלאב! שא איזה נאום עידוד, אתה טוב בנאומים" ."ובכן..." אמר האביר השני "אז כך:אמר רבי מלכישוע:מתי שאתם נלחמים על דבר צודק הוו כטיל המשתגר אשר משום דבר לא יירא כי אם לפגוע במטרה...אז , למען המלוכה האבסולוטית הריכוזית שהיא צורת השלטון המתקדמת ביותר בזמננו-קדימה להסתער!!!" שתי האבירים הדהירו את סוסיהם אל עבר הציקלופוס. גם החיילים אחזו ברומחים והחלו להתקדם על פני הדשה. כמה עשרות מטרים לפני האבירים התחיל ציקלופוס להניף את עלתו בעצלות. לפתע אבן בליסטרה פגעה ברגלו. הציקלופוס החל לקפץ על רגל אחת בשאגות. "כל הכבוד 155! בדיוק בזמן!" צעק אחד החיילים. שוב נשמעה שריקה באויר ועוד אבן פגעה הישר בראש הציקלופוס. הוא מעד ונפל. האבירים לא עצרו ליד הגופה והמשיכו לדהור אל עבר גדודי השלדים ערפדים ואורקים . גם החיילים הריעו ופתחו בריצת הסתערות. הקשטים של שתי הצדדים ירו חיצים. הבליסטראות המטירו אבנים. תריסר מכשפות סגולות עפו על מטאטאים והטילו כדורי אש מכושפים על מטרות קרקע. **** "יופי של פגיעה אחי!"-צעק הטען והכניס עוד אבן אל כף הקלע. בגרטיון ניגב את הזיעה ממצחו, ושלף חץ שננעץ בידיות הצידוד. "כן, אחי, רפואה היא מדע שדורש דיוק...עוד שבע מעלות למעלה פרופסור! פרופסור?" אך פרופסור לא יכל לענות. הוא נפל מכיסא הכינון כשחץ נעוץ בחזהו. בגרטיון רץ אליו וכרע לידו.גם הטען עמד משתומם אם אבן בידיים מביט בפרופסור. למה אמדה את מבטו? למבטיהם של תלמידי מלכישוע בזמן הצליבה? הם ניצבו מסביב והביטו בוחסר אונים ברבם שוטט הדם ממוסמר אל הקרשים.אך מלכישוע פתח את עיניו ואמר בקולו הצורמני:"תלמידי! זכרו את הדברים הטובים שלימדתי אתכם... ואת הרעים,תנסו לשכח! ועתה התרחקו ממני לטווח בטיחות." בזמן הזה הוחרשו דבריו על ידי רעם ראקטיבי ולרגלי הצלב החל לעלות עשן. כל העם היו מסביב נסו בבהלה. אך ניקודימוס הפלצני שנשאר שמע את רבו אומר:"תשע...שמונה...שבע..."