זהו סיפור על שכנתי, כולם כאן בשכונה רק מדברים. הילדה בת 17 יצאה עם חברות, בבוקר נעים, אך מאוד חמים...טוב בארצנו אין סתיו, אין אביב, כמעט ואין חורף, אבל העיקר יש הרבה קיץ ומאוד חם. הקיצר פגשה היא בבחור שהזמינה לכוס תה בביתו. היא הגיע לבית, בית מאוד יפה, גדול, ממש אחלה בית. ישבו השניים קישקשו פיטפטו והבחורצ'יק קיבל טלפון. לצערו הוא היה צריק ללכת... הודיע לה שהוא חוזר עוד מעט וקיווה שהיא תחכה. השכנונת חיכתה... בינתיים טיילה בבית, היה זה בית ממש יפה, כבר אמרתי? מפואר מלא בכל טוב. נכנסה למטבח ולקחה משהו לנשנש (עד שמצאה משהו מרוב הגודל...), האמבטיה היתה ממש מיוחדת עשויה מחומר שהיא עצמה אף פעם לא ראתה... ועברה כל חדר וחדר והסתכלה לה. הגיע לחדרו של הבחורצ'יק. הייתה לו שמיכה ורודה וכתומה, היא צחקה. אה וכן שטיח שטיח ממש ישן וקרוע, דהוי ובכלל לא בשלמותו. השטיח הזכיר לה את השטיח שיש לה בחדר, ממש אותו שטיח רק שאצלה הוא היה כמו חדש, למרות שהשטיח נקנה כשאביה בן ה-45 עדיין לא נולד... בזמן שהיא בודקת השטיח מישהו נכנס הביתה. היא יצאה לקראת הכניסה של הבית, אבל משום מה פחדה, לא הבינה למה, אבל היא לא רצתה לראות את מי שמגיע, למרות שהייתה בטוחה שזה גם הבחורצ'יק. עברו כמה דקות והיא אכן יצאה לקראתם. זה היה הבחורצ'יק ואבא שלו. בשניה הזו הבית הפך למכוער, הוא הפך להיות קטן ומלוכלך לא היה בו כלום רק שולחן וכיסא קטן והמטבח? בקושי זרם בברז מים ושלא נדבר על המקלחת שהפכה לשחורה פתאום. השכנונת אמרה לבחורצ'יק שהיא עייפה ושהיא צריכה ללכת. הבחורצ'יק לא אמר כלום, אבל אביו כשראה את חולצתה, חולצת כותנה מקומטת אמר: "אני רואה שהפרעתי לכם, וקילקלתי לכם את הבוקר שאחרי" עם חיוך ממזרי. הילדונת אמרה והסבירה שלא, היא רק החליפה את החולצה שהייתה לה בתיק. אה שכחתי לספר... החברות היו בדרך לים... אבל זה לא הקטש, איך האב ידע שהיא החליפה חולצה?? הקיצר הבחורצ'יק נעלם פתאום והיא אספה את דבריה והחלה ללכת לכיוון הדלת, כשפתאום האב תפס אותה והחל לנשק לחבק אותה בכוח, לא שיחרר. היו לו ידיים ממש גדולות היא מספרת( לא לי... למישהו... נו אמרתי שהשכונה שלנו מלאה רכלנים) אך לבסוף היא הצליחה להשתחרר. היא יצאה מהבית לכיוון כביש ראשי, אבל לא יהו מכוניות. הייתה רק מכונית אחת מלאה בחבר'ה צעירים שצחקו ואמרו: "ידעתי שהוא יצא, אמרתי לכם שהוא יצא?? או לא??חה חה חה" טוב היא לא ייחסה לכך חשיבות והמשיכה בדרכה... פתאום היא רואה שכל הכביש ומסביבו הופיעו הרבה אנשים וביניהם היה שוטר שצעק. חשבה בטח היה פיגוע או משהו וקיבלה צביטה הרי זה כל כך רגיל אצלנו שמעתי בחדשות. כן היה פיגוע הגיעו אח ואחות עם ארגז עזרה ראשונה, רק שפתאום הם התחילו לצעוק: "לחם, סנדוויצ'ים, שתייה" גם אני לא הבנתי את הקטע, משהו פה מסריח לא? כמו סיוט או משהו... הקיצר אני לא יודעת את ההמשך...היא כנראה איבדה את הזיכרון וזאת עוד שאלה שמטרידה אותי. אבל בטח יש עוד פרטים שאני לא יודעת או סיפרו לי לא נכון, פה בשכונת הרכלנים הכל מתהפך גם עליי סיפרו שטויות כשהייתי חדשה... בית המשוגעים הזה לא מקבלים את כולם בזרועות פתוחות... חכו חכו אני אספר לכם על שמוליק, החבר הכי טוף של הזכרים פה...