כְּמוֹ רוּחַ, הוּא מִתְפַּזֵּר לַכִּוּוּנִים.

כְּעָלֶה רָחוּץ מִטַּל, כְּמוֹ הַלַּיְלָה כִּפְשׁוּטוֹ.

אֶת מַעֲשָׂיו אֵינוֹ יָכוֹל לְהָשִׁיב,

אַךְ חָפֵץ מֵעַכְשָׁיו עִם חַיָּיו לְהֵיטִיב.

לְמַעַן עַצְמוֹ, לְמַעַן אֲחֵרִים,

נִרְגָּשׁוֹת כַּוָּנוֹתָיו, נֶאֱחָז בְּשַׁבְרִיר.

מִלּוֹתָיו נִלְקָחוֹת בְּפִּינְצֶטָת זָהָב,

כְּדֵי לֹא לִתְעוֹת שׁוּב בְּדֶּרֶךְ הַשָּׂרָף.

הוּא יִפְסַע מֵחָדָשׁ,

לֹא יִקְשֹׁר עוֹד מַחְרֹזוֹת עָבַר.

לְרַצֵּד בְּעֵינָיו, לָרָצוֹת בְּחַיָּיו.

עוֹד צְדָקָה, עוֹד מַעֲשִׂים טוֹבִים.

גֶּשֶׁם, עֲלָטָה, עָלִים נִדָּפִים.

שֶׁמֶשׁ, תִּקְוָה, מַלְאָכִים נֶאֱסָפִים.

עַל בְּדָל לִבּוֹ הֶעָבָר עוֹד מְפַכְפֶּךְ,

אַךְ אֶת הַהֹוֶה עַל צִדּוֹ הוֹפֵךְ.

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי