יש גם מימד עלום לשמחה
משה אהרון נווה עמל הרצליה
השמחה אמתית היא, אם בתודעה שבה ומתנגנת אותה התקווה הנטועה עמוק בסף תודעתנו, להגיע סוף סוף לאותה ההרמוניה והשלווה של גן העדן האבוד.
כך או אחרת כולנו חשים שאנו במסע ארוך ומפרך אל אותו היעד של סגירת המעגל והשקתו לנקודת ההתחלה
אל אותה האינטימיות שלא הייתה כמותה :
בין אלוהים ואדם.
לא בכדי התורה הצמידה את השמחה דווקא לארבעת המינים. שארבעת המינים גם מסמלים את יחודו הטבעי המיוחד של גן העדן שכשהם שבים ומתאחדים עם האדם , יש בכך לכאורה צמידות של אחד משישים לאותה הצמידות והאינטרקציה של הטבע בגן העדן והסוכה גם היא משחזרת בזעיר אנפין את גן העדן כולו.
והנה "זריחתו" של האדם החלה בגן העדן.
ואותה הזריחה להוותנו,נפסקה באיבה.
לפיכך על מנת שאותה התקווה לא תיגוז
ותמשיך ללוות אותנו, ציוותה התורה שכל ה"אזרח" בישראל [הרוצה באמת לזרוח] ישבו בסוכות.
ודווקא שבעת ימים כאותם שבעת ימים אבודים כשבוע ראשון בגן העדן.
ועתה צא וראה מה טבעי יותר לשמחתה של התורה
מכך שדווקא בגלל כלל מצוותיה שבים כולם להתאחד ולשמוח עם אלוהים ואדם ודווקא באותו מקום שבחר בו האלוהים לראשונה . ובימינו אותו מעין גן עדן - הסוכה .
שהינה בעילת התורה ובסיבתה בלבד שבים אנו לנגן ולו בזעיר אנפין את אותה המנגינה המופלאה .
שבים לשחזר במשהו את אותה השלווה וההרמוניה והאחדות הכוללת גם של אלוהים ואדם שהיא והיא בלבד יש בה כדי לעורר כאמור שמחה אמתית.
והזוכר ליתן חמישה לצדקה תבואהו ברכה
