פשר גימגומו של משה - אור אחר
על ידי משה אהרון
הקב"ה הראה למשה את נחת זרועו האמונית פעמיים:
פעם אחת במהות הגדולה של מניעת כניסתו לארץ.
ופעם האחרת במהות קטנה יותר כביכול
בעצם הותירו אותו כשליח ה' מגמגם את שליחותו.
והכל להוכיח ודווקא מאיש האמונה הגדול ביותר
כי אמונת אמת באלוהים כרוכה, מניה וביה
בנכונות לסבילות של "עונשים" או אילוצים
המוכתבים מראיית האין סוף האלוקית.
והכל בשלמות מלאה.
והנה, זו הסיבה שמשה אפילו במצרים שוב ושוב
מנסה את מזלו שוב ושוב כשהוא מעלה את טרונייתו
כי הוא "ערל שפתיים" והוא מתקשה למלא שליחותו
שעיקרה כרוך בדיבור .
ולכאורה לשליחות חשובה שכזו ראוי לבצעה
בדיבור רהוט ושוטף.
למעשה ביקש משה מהקב"ה אחד משניים:
או שירפא אותו על מנת שיעלה בידו
למלא שליחותו בשלמות וללא הפרעה.
או לבטל את שליחותו וליתנה למי אחר למשל לאהרון.
מראייתו המידית אנושית של משה, יש לכאורה פגם בכך
שהשליח המדמה להעביר את דבר האלוהים
הינו כעין כלי שבור.
הדבר יוצר לכאורה בתודעת השומע פחיתות ואי הערכה אפשרית מלאה
לאותו האלוהים השולח
משה סבר כי מצב זה, וודאי לא יתרום לפרעה להשתכנע יותר
שהרי ה"כל יכול", שמבקש לשחרר עם של עבדים ולהכריע אימפריה שלמה
מתקשה הוא לכאורה לתקן קודם לכל את שליחו המגמגם
על מנת שימלא שליחותו ביעילות משכנעת.
והקב"ה שדרכיו ומחשבותיו אינם כשלנו בני האדם
מתעקש שוב ושוב לרמוז למשה דבר גדול:
האדם השלם ביותר להעביר את דבר האלוהים
הוא דווקא זה המגמגם.
שדבר האלוהים היוצא מפיו פה האדם
כרוך בכובד פה ובקושי רב להוציאו לאור משפתיו שפתי האדם.
החשוקות מתקשות להפער שדבר האלוקים יצא מהן
מכאן שגם הביטוי :"ערל שפתיים"
הוא שפתיים שכאילו מתקשות להסיר מהן את עורלת הקיפאון , הסגירות
כאילו ראויות הן למילה [לברית] על מנת לשחררן ולהוציא מהן מילה מדוברת
לאדם כאדם, מבקש הקב"ה להעביר לכולנו את המסר
אין לו תוכנת הפעלה שתשכיל להעביר את דבר האלוהים ברהיטות ובצורה חלקה
ושכאמור לעולם דבר האלוהים לא יכול לצאת מפיו של האדם, שלא בפיחיתות יחסית.
הנה אם כן אחיי ורעיי
דבר האלוהים היוצא מפיהם של בני האדם,
חייב הוא לצאת בצינור מפותל, קורס משהו , מזדעזע ומטלטל
בחישיקי שפתיים ובמאבק ל"מול" אותן את השפתיים
עד כי יוצא הוא לבסוף החוצה לאור עולם :
בגמגום , בשברי מילים
ושצריך רוח מיוחדת לשומע לשוב ולהתגבר
לחבר את המילים ולהעמידם על מכונם
במשפט ובמהות ברורה.
הנה אם כן ,דומה כי כל מגמגם אנושי מצוי
הוא לפחות כלי או צינור אלוקי מפוספס או מבוזבז.
הדברים נכתבים באהבה רבה לכל אחיי המגמגמים
