הוא אמר:
תן לי רק תזמורת טובה
ואני מאיר לך את העולם
באור יקרות
באור כזה מרקד
של גאולה מפזזת.
הנה ראה, ידי מושטת אל על
והפסנתר כמו נקר מנקר
נועץ את צליליו בזיזי הנצח
כבסולם חבלים
לטפס אל על, אל הרום
אשר שם האלוהים.
ובמבט עין שכמו לפתע ניסט
הכינור כבר ייבב
לסחוט דמעות של מלאכים
היורדים כמו טללים מבוישים
והנה, אני עתה
קד ברקיעה רמה
להחריד את החצוצרות
לקרוע את האוזון
לפורר כל המסכין
לחשוף פני הנעלם
להעיר ולעורר
את מלך העולם
ובהנהון חטוף
נעורה גם הגיטארה
כמו למלא תפקידה המלטף ומפייס
לסמן בפריטת מיתריה הנוגים
את מסלול הדמעות הנגרות מאותו הכסא
ולבסוף, האקורדיון
כמו נשרך בבהילות
לשמש להן לדמעות כמו ממטרה מערבלת
לפוזז אותן לכלל שבבים של אור
לרדת לעולם כגבישי רביבים
כיהלומים המבליחים
והנגוזים ברגע
אז תן לי בבקשה תזמורת טובה
