מַדּוּעַ הָאָדָם הַזּוֹרֵעַ רוּחַ,

לְעִתִּים גַּם יִקְצֹר אֶת הַסּוּפָה.

רַק כְּשֶׁיָּנִיף חֶרְמֵשׁ עַל יְבוּלוֹ הַדַּל,

בְּרִנָּה יִקְצֹר,  יֹאמַר מַגָּל.

כְּשֶׁיִּמְצָא תּוֹבַנָּה לַחִטָּה הַשְּׁפוּפָה,

יִרְקֹם גַּם תְּשׁוּבָה לְשִׁבּוֹלֶת שְׁדוּפָה.

בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ יִרְתֹּם עֲנָנָהּ,

לְהַשְׁקוֹת בְּשִׂמְחָה אֲדָמָה.

יֵשׁ וּבְהִתְנַשְּׂמוּת הַיָּם וְהַגַּלִּים,

וּבִנְשִׁיקוֹת הַמִתְכָּוְצוֹת שֶׁל הַצְּדָפִים.

רְמָזִים קְטַנִּים לְמַעֲשֶׂה אֲהַבְהָבִים,

וְלַחֲלוֹמוֹת הַמִּתְגַּשְּׁמִים כַּגַלִּים.

כְּשֶׁתְּסַפֵּר הָרוּחַ הַשּׁוֹרֶקֶת סָבִיב,

אֵיךְ פָּרְחוּ מִסְּבִיבָה יַלְדֵי הָאָבִיב.

וּבִכְלָל עַכְשָׁו עוֹנַת הַסְּתָו,

הַמִּסְתַּבֶּכֶת בְּחוֹמוֹ שֶׁל שָׁרָב.

גַּם לְחַיָּיו שֶׁל הָאָדָם מָאַדִימוֹת, 

כְּצִנְעָתוֹ שֶׁל יַיִן נוֹשָׁן מָסְמִיקוֹת.

וְעֲנָוַתוֹ הַנָאוָה תְּלוּיָה עַל פָּנָיו,

מְלַפֶּפֶת סִרְפָּדֶי כְּאֵבָיו.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי