ואדם ! אין ! - שאין אדם אלא לעבוד את האדמה.
הנפש החיה שבאדם בניגוד לזו של הבהמה היא תוצר שמיים
שהרי נאמר קודם ויפח באפיו נשמת חיים ורק אחר כך ויהי לנפש חיה
קודם לכן נאמר וייצר ה´ אלוהים את האדם עפר מן האדמה
לעומת ויצר ה´ אלוהים מן האדמה כל חית השדה.
לאמור מה מותר האדם גם בגוף שנוצר בלשון וייצר בשני יודים
כלומר ביוד נוסף על יצירת חיות השדה
ולא רק זאת לגבי האדם הוסף חומר ביניים "עפר"
שהאדמה משמשמת לשמיים כשושבין של פרעון [עפר= פרע]
לגבות מהאדם על כל עוולותיו
ושומר נפשו יקיים והאדם "ישנו "כשהוא עובד את האדמה
להתפרנס מעמל כפיו
ולא כאתנן תלמוד
כי האדם עץ השדה
. אוי להם לבריות ´ ששבשו כתוב זה
לאוחז בטפל ולהניח לעיקר
שצמצמו "האדם" לעץ השדה והוא בכלל כאביו מולידו של אותו עץ
שכאדם הוא כביכול משמש הוא כעין "זכר" לה לאדמה
ל "בועל" את האדמה להוציא ממנה גם עץ למאכל האדם
והנה מה כיוונה התורה לענין זה בפרשתינו פר´ שופטים :
דברים פשוטים בתכלית שהזדרזנו גם לסרס אותם
ובעבור נזיד רעיונות חלקי וטפל
האדם כל תכליתו לעבוד את האדמה
רק בעבודת האדמה הוא מתחבר ל "ה" של שם הוויה
שבמילה אדמה הערך המוסף על האדם היא האות "ה""]
כשם שהאדם נישא ואיש ואישה שזוכים
"יה" ביניהם
כך כאמור ביחס אדם לאדמה [אומנם בדרגה נחותה היותר רק "ה" לעומת "יה"]
ולהוציא ממנה עץ פרי למאכל בני אדם
ולכן מקדימה ואומרת התורה
עץ השדה שהוא עץ מאכל, צריך לקדם את פניך במצור ולהוותר כזה גם לאחרי, כשהוא חי ולא חלילה מושחת
וכל כך להמשיך ולהאכיל בני אדם
משה אהרון נווה עמל, הר-צל-יה
