קְצֶה חִיּוּךְ, עַל פָּנִים נִסְתָּרוֹת,

והֵן מַרְאָה אֶל הַצָּפוּי לִקְרוֹת.

אֵין פְּנִינִים אֲשֶׁר זוֹרְחוֹת תָּמִיד,

הַהֹוֶה אֵינוֹ מֵעִיד עַל הֶעָתִיד.

יֵשׁ קִירוֹת וְיֵשְׁנַה גַּם תִּקְרָה,

וּתְמוּנוֹת הָחוֹלְפוֹת כְּמוֹ שְׁמוּעָה.

הַכֹּל סָגוּר בְּתוֹךְ חַדְרֵי הַלֵּב,

וְנִמְצָא כְּבָר בְּמֶרְחָק נְגִיעָה.

מָה מִסְתַּתֵּר מֵעֵבֵר לָפִּנָּה,

מָה  מַרְגִישׁ בְּתוֹךְ הַלֵּב.

עוֹד רֶגַע הַכֹּל יִתְבַּהֵר,

לֹא יִשָּׁאֵר כְּצֵל חִוֵּר.

לֵב רֵיק, בָּחֲדָרָיו הַגֶּשֶׁם דֹּפֶק,

לְשֶׁמֶשׁ תְּמִידִית אֵינוֹ רָגִיל.

גַּם כְּשֶׁרָגוּעַ הַסּוּסִים בּוֹ דּוֹהֲרִים,

אֶל אֹפֶק הַמַּסְעִיר אֶת הַחוּשִׁים.

כְּשֶׁיִתְבַּהֲרוּ שָׁמַיִם אֶל הַיָּמִים,

וּבָאֹפֶק  יִוַתְּרוּ רַק מִפְרָשִׂים לְבָנִים,

הַלֵּב לֹא יִשָּׁאֵר לָכּוּד כְּתָמִיד,

בְּתוֹךְ בּוּעָה עַל קַו הַחַיִּים.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי