לכתחילה האיש והאישה נולדו שווים ולעתיד לבא ישובו להיות
ביצוע "חטא" [בכוונה במרכאות] עץ הדעת הביא לידי ביטוי ערך תבוני והנהגתי עודף של האישה[נבנתה בקומה שניה של בנין] ולכן
והואיל ובחרנו לברוח מהבועה של הפסיביות שבה אנו טובלים בטוב מוחלט וקרובים לאלוהים [גן עדן]
ובחרנו מנגד בעבודה עצמית ובמן "מסע כומתה"
להשיג בחתירה אישית ואנושית את אותו הידע האופרטיבי האופטימלי האצור אך אצל האלוהים
למעשה ביכרנו לשוב לאותה הנקודה שוב
והפעם עטורי הישגים אנושיים המתבטאים באמרה :
"ומלאה הארץ דעה את ה' כמיים לים מכסים
לשוב לגן עדן אחר אקטיבי ואנטר אקטיבי
שהקרבה לאלוהות איננה במימד הטרויאלי והמרוחק [בחוסר ידע]של "אלוהים"
אלא בשם "הוויה"
כיצד אם כן הפתיח שבו פתחנו מבהיר את הסוגיה שבפנינו
אדם וחווה לא בדיוק נענשו
הקב"ה ב"עונש" הבהיר להם כי הם נכנסים לעולם שבו ההרמוניה היחסית תושג אך בחלוקה לפי שעה בלתי שווה של הנטל הפיזי והנטל המנטלי
בגלל רמתינו בנקודת אותה הפתיחה בתחילת התהליך [זכרו הקב"ה נזקק לתפור לנו חגורות עור ולהלביש אותנו]היה צורך לאזן את הערך התבוני היחסי העודף של האישה.
אך חוסר איזון זמני זה נצמד לממד התקדמותינו בסולם הידע והמדע
וכך ככל שאנו הולכים ומתקרבים לאותה הפיסגה של ומלאה הארץ דעה את ה'
השוויון בין האיש והאישה חייב לחזור
לא בכדי מצויים אנו בעידן שכבר למעשה טוטש ההבדל במטלות הפיזיות של החיים
זו היא התפתחות מדריכה המורה לנו כי אסור לנו לפגר גם במימד הערכי והמנטלי של השוויון
וככל האפשר
תמיד יהיו ביטויים של שונות הרמונית בין האיש האישה
אך מעבר להן החתירה חייבת להיות לשויוון ככל האפשר
נאמר ותחסרהו מעט מאלוקים
גם אם נעפיל לפיסגת הידע והמדע
עדיין יוותר אותו הפער בין אלוקים והאדם
המתבטא באותיות "מעט" = טעם
כך גם יוותר לבסוף הבדל בין האיש והאישה
הבדל משכנע ומובנה של "טעם"
שגם נותן את הטעם היוצר את
השלמות בין האיש והאישה
