הָאָבִיב הֶחָדָשׁ מֵרַגֵּשׁ וּמִתְחַדֵּשׁ.

יָד הָעוֹנָה זוֹרָה בּוֹ שְׁלָּלֶי זָהָב.

לְמַרְגְּלוֹת הַנְּחַלִים נָחִים הַיְּרֶחִים,

אֵינָם מְמַהֲרִים לְאַחַר הַנְטָפִים.

הָאָבִיב הֶחָדָשׁ מְאֹהָב בִּפְרָחָיו. 

בְּנְעִימוֹתֶיהָ הַרַכּוֹת שֶׁל בַּת הֶחָצָב.

וּמַשָׁב הַגַּלִּים הַטוֹוֶה חֲרִיצִים,

הַגּוֹבְרִים וּנְמוֹגִים כְּמַשָׁט הָעֲנָנִים.

לַאָבִיב הֶחָדָשׁ רֵיחַ פַּרְדֵּסִים.

וּתְּכוּנַת הַחֹפֶשׁ בֵּין שָׂדוֹת הַמַּטָּעִים.

עַלִּיזִים פֵּרוֹת הָעוֹנָה בְּסַל הַבִּכּוּרִים. 

וְתּוֹר יַלְדוּת נִפְעַם בִּקְטִיף הַדֻּבְדְּבָנִים.

הָאָבִיב הֶחָדָשׁ חוֹנֶה בֵּין אֲדָר וְנִיסָן. 

וּבַאֲוִיר נִשְׁפָּכִים קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ אֶל הַיָּם.

הַלֵּילוֹת מִשְׁתַּלְּבִים עִם קוֹלוֹת הַצָּרְצַרִים.

וְהַחֹם הַמְּבַשֵּׂר אֶת תְּחִלַּת עוֹנַת הָאוֹהֲבִים.

הָאָבִיב הֶחָדָשׁ פּוֹתֵחַ דַּלְתּוֹ לַקַּיִץ,

וּמוֹתִיר אַחֲרָיו יָמִים קְסוּמִים וַאֲהוּבִים.

אֲשֶׁר יִתְחַלְּפוּ בַּיָּמִים חַמִּים וּלוֹהַטִים,

אֲשֶׁר יָפְרוּ אֶת נוֹפֵי הַפֶּלֶא וְהָאֲגַמִּים.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי