מה לומדים ממצוות ההקהל
 
שלימוד התורה בהגדרה, אינו שווה לכל נפש.
חובת הלימוד והאינטנסיביות שלו משתנה על פי הררכיה מוגדרת:
יש את הלימוד של המלך[הכי קרוב למלך שבשמיים].
יש את הלימוד של הכהנים
יש את הלימוד של זקני ישראל
ויש את הלימוד של כלל ישראל.
[ שבקצה האחר,הכי קרובים לארץ]
לענינינו , כלל ישראל כעולה ממצוות ההקהל, אינם בשום פנים ואופן, צריכים להיות ספונים כולם בבתי מדרשות כל ימי חייהם.
ההפך, כשם שיש מצווה : "ששת ימים תעשה מלאכה".
כך יש מצווה לגבי כלל ישראל לעבוד את האדמה שש שנים ולהוציא ממנה לחם .
ורק באותה השנה השמינית שנת השמיטה,[ודוק בסופה...],
כשהם מימלא בטלים מעבודת האדמה. רק אז הם מצווים לשמוע את התורה כולה כחטיבה אחת באוזניהם ולהתמיד בהפנמה של לימוד אישי נמשך, כל אחד כפי מעלתו וזמנו הפנוי ממלאכה.
חלילה, לא לימוד לשם לימוד.
ולא על חשבון העשייה עם הארץ והפרנסה ממנה.
וסתם שאלת מצרר לסיום אם אתם ניצבים כולכם. ובכל זאת המקרא מוסיף ומפרט וגם מציין "שוטריכם" לאן נעלמו "שופטיכם".
והאם "גרך" שנכלל בכלל :"כולכם".
צריך בכלל להיות שונה במשהו, מכלל ישראל