בשמיים בוכים - עיקר הלקח מפרשת תמר לא נלמד ואפלת חיינו נמשכת
אוי להם לרבני ישראל שהם דשים בפרשה זו אלף דברים והעיקר נעלם מעיניהם שאם כן כל הוויית חיינו בבתי הדין הרבניים היתה היום שונה ואחרת ומביאה גאולה לעולם ובמה דברים אמורים.
 כשיהודה אומר "צדקה ממני" הוא מתכוון לשניים "צדקה" לעוול שגזר עליה שהפכה לאלמנה עגונה ומנע ממנה פרי בטן, עד כי נזקקה לזנות וכשאומר "ממני" הוא מתכוון שהוא גרם לה לזנות ולהריון.
 הנה כי כן על שניים מקונן יהודה והלכה לדורות יש כאן
כי מי הגוזר שלא כדין על בת ישראל עגינות ואשר לא תזכה לפרי בטן כל הזנות שבעולם על צווארו ולא עוד שהוא מונע לידה פוטנציאלית של משיח ומעוול כלפי כלל ישראל
)

. האם יכול להיות שההלכה עדיין לא מיצתה אמיתה של תורה....
ודווקא בנושאים אקוטיים ביותר להוויית חיינו היום.
פרשת תמר מלמדת שכן.
 :
"מונע לידה פוטנציאלית של משיח ובכך מעוול כלפי כלל ישראל.
הנה כי כן איש המונע מאישה ללכת לדרכה ולבית חייה לא רק נוטל על צאווריו כל זנות שבעולם אלא מעוול כלפי כלל ישראל בכך שמונע לידה פוטנציאלית של  משיח. ולענין זה גם כל גאולה יחסית שיכול כל נולד בישראל לתרום לכלל ישראל [ולענין זה אפילו פרס נובל]
לפיכך וביתר שאת בעת הרגישה במיוחד של זו הגאולה, מצווים בתי הדין   הרבניים לעמוד בתוקף כנגד כל הבעלים המעוולים כאמור שהם מחבלים מעל לכל גם בגאולתם של ישראל...
20/12/11