למה אני תמיד נחל אכזב כזה מאכזב?
מגיעים לשתות ואני כמובן מתייבש.
פשוט שוקת ריקה שתלך בהתאם לעגלה,
כמו שאמרה העגלה, זו שבעלה רועה צאן לעבר האבדון.
מרים ראש למעלה ושוב השילוש נועץ מבט חריף
אהבה-חברה-אמונה
לעזאזל נוספה פרנסה.
[ליצירה]
נכנסתי מנימוס כי הגבת ליצירה שלי ושמחתי למצוא משהו שאני יכול להתחבר אליו.
לגי הפסוק שביססת עליו את השיר אני תמיד ראיתי אותו כ:יום שבו האלוהים גלוי ומעניק ואז קל להודות על חסדיו לעומת הלילה שהוא מצב של הסתר ואז מה שנבחן זה האמונה והערך של האמונה שמי שמאמין יכול לחיות איתו גם בלי לראות את היום
[ליצירה]
קצת אחרת
אני הייתי רוצה להשמיע קול אחר
ללא ספק הכתיבה מקסימה אך המוסר השכל בעיני בחזקת פראיירים לא מתים הם רק מתחלפים, או יוצאים לג'וגיניג
ועל מנת להסיר ספקות אני לא מתכוון לדיאטה
[ליצירה]
נקודה למחשבה
מה שכתבת הוא נכון עד שלב מסויים, מצד שני אנשים נוטים להתחלק לכאלו הפועלים על פי רגשותיהם ולכאלו הפועלים לפי ההיגיון, ואת עפ"י היצירה דוחפת לרגש.
לדעתי אדם בוגר פועל בשילוב של שניהם ולא נסחף לשום צד יותר מדי, החכמה היא לדעת מתי להיכנע לרגש ומתי לעשות את העצירה שאתה יודע שמה שאתה עושה מנוגד להיגיון שבו אתה בנוי, אבל זה דורש כמובן הכרה עצמית גבוה.
[ליצירה]
איך תדע?
איך תדע מה אתה שווה בחברה לא קפיטליסטית. ניצול פוטנציאל אישי יכול לבוא לידי ביטוי רק כך ואת החברה צריך למדוד ביחסה לחלש כי מי שיש לו רק יכול לחשוב על מי שאין לו כי מי שאין לו חושב רק על זה שאין לו.
כמובן שצריך איזון סוציאליסטי כי קיצוניות רעה לכל צד שלא תיקח אותה פשוט את נוסחת הקסם של האיזון עוד לא מצא אף אחד למרות שניסו
תגובות