בעזרת השם יתברך

"יונה!", אפרים פתח את הדלת, לאחר עוד יום עבודה, "הנבלות שוב שלחו חשבון."

יונה שלחה בו מבט עיף.

"אני אומר לך, יונה, צריך לשרוף אותם! לשרוף!" אפרים לא התרגש מהמבטים שלה, "ארבע מאות ושמונה עשרה שקל, ושמונים ושלוש אגורות. על מה? אני שואל אותך, על מה?"

- "אם זה חשבון חשמל, אז זה כנראה על החשמל" סברה האשה.

- "שום חשמל!" קבע אפרים נחרצות, מתעלם מהלוגו של החברה שזעק מן הטופס, "אלה שמאלנים. רוצים לקבור אותנו חיים!! אני אומר לך יונה! אני לא אלך כמו צאן לטבח! את הנשמה אני אוציא להם עד שהם יראו ממני כסף! את הנשמה!"

- "אפרים" ,יונה התעקשה לדבר בטון רגוע, "מי בקש ממך ללכת כמו צאן לטבח? בסך הכ..."

- "מי מדבר על צאן עכשיו?!!" אפרים אבד סופית את עשתונותיו, "אני את החשבון הזה לא משלם! את שמעת אותי יונה? לא משלם! מצדי שיביאו לי משטרה, מכבי אש... מה שהם רוצים. הם לא יראו ממני שקל!"

למחרת היום, יצא אפרים לעבודה במשנה מרץ. הוא תמיד אהב להאבק על אידיאלים. כהרגלו, הוא צפה מספר צעדים קדימה. גם אם הם ישלחו לו אלף תזכורות, הוא לא יגיב. אין יותר בקשות לפריסת החוב, אין תשלומים בכרטיס אשראי. הוא ילמד אותם לקח, את הגנבים.

הוא הגיע למשרד, והכין לעצמו קפה בידים רועדות מהתרגשות. המאבק נסך בו כוחות חדשים.

- "בוקר טוב אפי", יום-טוב נכנס לחדר בקלילות, כאילו אין חשבונות חשמל בעולם, "מה קרה אתה נראה קרבי היום?"

אפרים מעולם לא סבל את השותף שלו למשרד. אנשים שמחים מדי, גרמו לאפרים לחשוד שהם שמחים על חשבונו.

-  "שתי טעויות עשית", אפרים הרים אליו מבט חד  , "אל"ף הבוקר הזה לא טוב".

- "ובי"ת?" שאל יום-טוב בחיוך.

- "בי"ת", אפרים הרים את קולו, ודפק את כוס הקפה על השולחן, "לא קוראים לי אפי!!"

- "אם אתה מדבר ככה, סימן שאתה עצבני" יום-טוב הכיר היטב את השותף שלו.

- "אני לא עצבני", אמר אפרים בעצבים, "אבל תדע לך, שאני, את חברת החשמל הולך למחוק!! שמעת אותי, יום-טוב?! אם אני לא מוחק אותם- אל תקרא לי אפי!!"

אפרים היה נחוש.

הוא עבד ביעילות ובשקט. כל כך בשקט, עד שיום-טוב היה חיב להתערב.

- "תגיד, אפרים", הוא שאל אותו פעם במהלך ארוחת צהריים במשרד, " איך אתה בדיוק הולך למחוק אותם?"

- "את מי?" נהם אפרים. היתה לו רשימת חיסול די ארוכה. וגם הזכרון הוא לא מה שהיה פעם.

- "את חברת החשמל האלה"

- "אההה. בלי בעיות, תאמין לי יום טוב." אמר אפרים בבטחון,  "אני ...אני... פשוט מאוד... שקל הם לא יראו ממני!"

- "וזה מה שימחוק אותם?"

- "אוהו יום טוב. אוהו! אלה- רק כסף יש להם בראש! חכה! הם ישלחו אזהרה, ועוד אזהרה, ינתקו לי את החשמל- מצדי להשתמש במדורות! אני להם לא משלם!"

כעבור שבועים הגיעה התראה.

אפרים לבש חולצה חגיגית, ותלה את ההודעה על קיר משרדו בטקס רב רושם.

"אנו פותחים היום במאבק צודק מאין כמוהו." סיים אפרים את נאומו בקול בוטח,  "מעולם לא נאבקו מעטים כל כך, מול רבים כל כך, על  חשבון חשמל .. אהה .... כל כך!!!"

יום טוב ויונה מחאו כפיים קלושות, ועטו על הרוגלך שהוכנו מבעוד מועד. שאר המשתתפים, כלומר מר שוורץ המנקה הקשיש, ניסו להשתחרר מן החבלים שקשרו אותם לכסא. אפרים שחרר אותו בהבעת התנצלות. יום-טוב חשב שקהל של שני אנשים בלבד זה לא מספיק מכובד.

ההתראה על "ניתוק החשמל מבעוד מועד אם לא תסדירו וכו' " הגיעה בדיוק לפי התכנית. במטה הפעולה של אפרים תייקו אותה בקלסר "שלב ג'", ושלחו בתגובה – כפי המתוכנן בקפדנות – את מכתב יום הדין. "נסיונכם להלך אימים עלינו לא יצלח" , נכתב בו, "פעילינו אוספים קרשים וזרדים מכל רחבי הארץ,   על פי הערכתנו נוכל להסתדר שנים רבות ללא החשמל הארור שלכם!!!" המאבק הצודק הזרים דם רענן בעורקיו של אפרים. נראה היה בבירור שהענק הממשלתי עומד לרדת על הברכים. אפרים הסתובב במשרד כחתן ביום חופתו, ולחץ בחום את ידי כל מי שנקרה בדרכו.

אך בשלב זה קרה הנורא מכל. כלומר, חברת חשמל הפסיקה לשלוח התראות. החשמל זרם בעוז   כמו נחל איתן ביום גשם,  ושום מכתב אדום לא צץ בתיבת הדואר.  אפרים שלח אינסטינקטיבית מכתב בו הוא "מתכבד להזכירכם כי עדיין לא שולם על ידי החוב ע"ס 418.83 ש"ח לחודש אפריל בשנת המס הנוכחית..."  אך חברת החשמל נאלמה. כאילו מישהו ניתק להם את השאלטר.

אפרים עוד ניסה לטלפן, ולמחות על השמטת חובו, ואפילו נפגש שם עם המזכירה גב' קורנפלד כלשהי,  כדי לסדר את העניין, ודפק על השולחן כמו שצריך, אך הגולל נסתם. חובו של אפרים שקע לתהומות הנשייה. הוא נותר לבד. בודד מול מנגנון אטום ושכחני.

מטה הפעולה של אפרים התפרק חיש מהר, ונדמה היה כי החיים שבו למסלולם. אך לא גבר כאפרים ייתן לחברת החשמל להתל בו.

בבוקר מעונן חלקית אחד, נכנס אפרים למשרד בחזה מנופח.

- "נו," יום-טוב קפץ אליו "הסתדר משהו?"

- "בטח הסתדר יום-טוב" אפרים חיך בנבזות. "שילמתי להם!"

אל מול עיניו הפעורות של יום טוב, החל אפרים לגלול את תכניתו הזדונית.

"הם חשבו שאני איזה פראייר, שהם יתעלמו ממני ואני אבלע את העלבון בשקט!!" פרצופו של אפרים החל להצבע בגוון האדום האופייני, "אז אני אמרתי להם 'לא רוצים את הכסף? תקבלו אותו בלי רצון! לתוך הפנים" יום-טוב הצליח להמלט מהדגמה חיה ברגע האחרון. "שלחתי להם אתמול במעטפה ארבע מאות ושמונה עשרה שקל ושמונים ושלוש אגורות, בצירוף הקדשה ממני: 'תיחנקו עם הכסף, נבלות'  ממני הם לא יעשו צחוק!"

בעוד שבוע יגיע חשבון המים.